מרפסת מול הים

, ספרו הראשון של, מביא את סיפורה של תל-אביב הישנה של אמצע המאה הקודמת. צפון תל-אביב, שכונות של פועלים, ותיקים ועולים חדשים, בתי מגורים, בתי מלאכה ובתי חרושת צפופים באזור קטן שמרכזו נמל תל-הישן, גן העצמאות ונחל הירקון, הצריף של אביגדור ורחוב 'דיזנגובה'...עולם מופלא וחיים ססגוניים מתוארים מנקודות מבטו של ילד – המחבר - הן מזמן ילדותו והן 60 שנה לאחר מכן, כשהוא מלווה את אחיו למנוחת עולם. מהרגע בו מתחילים לקרוא אי אפשר להניח את הספר... לעיני כל אחד מאתנו, הקוראים, עולה דמות ישנה-חדשה של העיר ותושביה... כל קורא ימצא בשלל הדמויות והארועים ניצוץ שיעלה בו זיכרון אישי שניחוחו רק משתבח עם הזמן... או הקשר אל ימינו אנו, אל האנגר 11 וחוף גורדון של היום...איוריה של אולגה, המאיירת, לכדו את רוח התקופה כבמטה קסם, והם מוסיפים חן לספר מרתק וסוחף זה.כשאדם בא מתחום יצירתי שונה ובלי לתכנן כותב ספר מתחוללת פתאום הזדמנות חדשה. רמי בר-אדון מגיע מעולם האופנה. שנים שהוא מעצב ובונה מותגים. יוזם ומקים חברות של בגדי ים, שנים שהוא משקיע את כוחות היצירה והמחקר שלו בגוף האישה. גוף האישה כטקסט. והנה, בלי כל הודעה מוקדמת התפרץ מעיין היצירה, כשאחיו אליק שכב על ערש דווי, וכמו שחרזדה, הוא נוהג להגיע אליו לבית חולים עם עוד סיפור מצחיק מעוצב מהלקסיקון המשפחתי שלהם ומזיכרונותיהם מתל אביב של שנות החמישים והששים.רמי ואליק ז"ל נהגו לשבת ולתקן ולדייק ולחדד. וככה אליק החזיק מעמד עוד קצת. וצחק עוד קצת. ההומור הטבעי של ממתיק את גלולת הפרידה שלו מאח אהוב, והקורא זוכה בספר מר-מתוק, חריף עד דמעות – פעם מצחוק פעם מעצב.רמי בר-אדון יודע לאבחן ולאתר סצינות מצחיקות, לתאר אותן בהומור ובחן ובד בבד גם לגעת ללב ביחסיו עם אחיו... מבעד להומור מבצבץ סיפור על יחסים בין שני אחים, שאמנם אין בהם מן הקונפליקט של קין והבל אךיש בהם את הקונפליקט הגדול מזמן המוות. בר-אדון מציע התמודדות עם המוות בדרך יהודית וישראלית, ישנה ורעננה.ספר שווה קריאה.(ד"ר דורית זילברמן) יליד העיר תל אביב. ילדותו עברה עליו בצפון הישן של, למד בבית הספר "דוגמא" ועבר חניכה בצריף של אביגדור, ומשם עבר לצופים, צופי "החורש" ולשירות בנח"ל. לאחר שירות צבאי קרבי ושהות בקיבוץ חוזר לעיר הגדולה ועוסק בתחום האופנה, ובעיקר בבגדי ים. הקים את המותג "פלפל" לבגדי ים. רמי בר-אדון נשוי, אב לילדים וסב לנכדים. בשנים האחרונות מקדיש את מרבית זמנו לכתיבה המבוססת בעיקר על זיכרונות ילדותו ונעוריו.