ערים של מטה

בעת שהותו בברלין נתקל המספר, בחור ישראלי, בסֵמֶל שממלא אותו חרדה, והוא נכפה לחקור את תולדותיו. במקביל אנו מתוודעים לסיפורם של אח ואחות, טבריה ועכו אסידו, שילדותם והתבגרותם עומדות בצל משיכתו של אביהם לתורת סוד יהודית לא מוכרת.בין סיפורו של המספר לסיפורם של האחים נטווים קשרים והצטלבויות, העשויים להציע תשובות שאינן זמינות במלואן לאף אחת מן הדמויות. הוא רומן מהפנט על התשוקה להבין את העולם ועל העיוותים הנכרכים בה. מסע בלשי רגשי ותודעתי מסתורי, שופע זהרורֵי זיכרון אך גם אפל בדרכו, הצומח, כמו כל הטרגדיות הגדולות, משאלת השאלות: האם נגזר עלינו לכלכל זהות שהגיעה אלינו בירושה משפחתית, הגם שברור לנו שחלקים רבים בה משובשים, אקראיים וחסרי פשר; או שמא עלינו לנסות ולפתח זהות המתבססת על מערכת חלופית, שאותה מציעה לנו התרבות האנושית, ובכלל זה, השירה. הוא החלק האחרון בטרילוגיית , שחלקיה הקודמים הם ו. כמותם, גם הוא יכול להיקרא כיצירה עצמאית. אבל, במסגרת הטרילוגיה, הוא מבהיר את היחסים בין החלקים וחושף היבטים שאינם גלויים בכל חלק בפני עצמו.שמעון אדף: יליד שדרות (1972), חבר להקת הרוק "האצולה" ובוגר התוכנית הבין תחומית לתלמידים מצטיינים של אוניברסיטת תל-אביב. פרסם עד כה שישה ספרים: שלושה ספרי שירה, "המונולוג של איקרוס" (גוונים, 1997; פרס משרד החינוך לספר ביכורים), "מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי" (כתר, 2002) ו"אביבה לא" (דביר,2009); ושלושה רומנים, "קילומטר ויומיים לפני השקיעה" (כתר, 2004), "הלב הקבור" (אחוזת בית, 2006), ו"פנים צרובי חמה" (ספריה לעם, 2008). כמו כן הוציא את האי.פי. "עוד מעט ירד הקיץ" (משהו על הדרך, 2005) שאת כל השירים בו כתב, הלחין, עיבד וביצע.