לא ראיתי חיילים שמחים

"" מאת הוא סיפור מרגש, מצחיק וחכם על אהבות, הרפתקאות ולבטי נפש של חיילים בתקופת מלחמת יום הכיפורים ואחריה: לוחמים, קשרים, ואנשי מודיעין על רקע ההווי התוסס של בסיס המודיעין באום – חשיבה שבסיני. מובא מחדש במלאות ארבעים שנה למלחמת יום כיפור בצירוף אחרית דבר מאת מחברו."לא ראיתי חיילים שמחים" הוא ספרו הראשון של בן-דוד. הוא הופיע לראשונה ב"ספרית תרמיל" בשנת 1982 בשם "חיילים שמחים" וזכה לשבחים רבים:"סיפור קולח, מרתק, גדוש הפתעות, מצחיק... משפטים לא מעטים קראתי פעמיים ושלוש כדי לחזור וליהנות מטעמם, מסצנות ואמירות יפות מאוד."-אהוד בן-עזר, "הארץ""מיזוג מלבב של הומור וליריקה והרבה הבנה אנושית, וכמובן – אהבה."-משה דור, "מעריב""...סגנון דק ואנין כל כך, אירוניה ומודעות מפתיעה לאמצעיה של הספרות, עד שמתקבלת יצירת מופת זעירה, שתענוג אמיתי הוא לקרוא אותה... נעורים אמיתיים, חיוניים ומרגשים, וספרותיים במובן הטוב ביותר."-יורם ברונובסקי, "הארץ"סיפור מעולה, כתוב בלשון קולחת ואמיתית... מצליח לחשוף מנבכי הנפש של לוחמי מלחמת יום הכיפורים."-דן עומר, "העולם הזה""מעטים מגיעים לרמה של 'לא ראיתי חיילים שמחים' מבחינת רמת הכתיבה, העומק... הייתי ממקם אותו בלי היסוס ממש בקצה הפירמידה של הספרות העברית."-אורי אדלמן, "תוכנית רדיו לספרות", קול ישראלעל הסופר: