ברגד

עשרות שנים של שירות סדיר ומילואים הופכות ברבות הימים לאקטיביזם פוליטי שכולו התעוררות וחתירה תחת אותם מוקדי "סמכות" ו"כוח" עד הסוף המפתיע – זה, במשפט אחד, סיפורו הבלתי-אפשרי של ברגד, גיבור הספר הזה.בצירים מקבילים, מנותקים נפשית וכרונולוגית, מתחקה עודד ידעיה אחר התנועות הסותרות הללו המתקיימות באדם אחד, והתוצאה מורכבת ומרתקת. אט-אט, הופכת הדרמה הפיזית הקשה בכל אחד מן האתרים לדרמה של תודעה המבקשת למצוא לה מקום וזהות חדשים: ברגד, הקיבוצניק הקרבי חדור מוטיבציית ההשתלבות הוא עכשיו צלם, מבוגר מרוב המפגינים, הבוחן כל הזמן את מעמדו כצופה מן הצד. השבר, שמתחיל באופן לא-מודע כבר במהלך השירות הצבאי בלבנון ואחר כך בעזה, הופך להיות עמדה ממשית של ספק ושל צורך לבוא חשבון עם חוויות הבגידה, הפגיעה והרצון לקחת חלק ולהתקדם. אלא שהמעבר אל הצד השני והרצון לכפר על עבר, לשכוח ולהשתייך לקבוצה חדשה פוגשים חשדנות וכתף קרה שבבסיסן הבדלי גיל והיסטוריה. נדמה שהמצלמה, התלויה על כתפו של ברגד ונשלפת כל הזמן לתעד, היא לבדה אפשרות חדשה של מהות שלמה יותר; מהות הטומנת בחובה מעצם טבעה את הפיצול של ברגד כצופה-משתתף, חווה-מתעד, והיא גם אשר, ברובד אחר אולי, בוראת את הסיפור הזה כרצף אוקסימורוני מרשים ומדויק של תמונות. (1949) הוא צלם, מייסד ומנהל מכללת מנשר לאמנות. נולד בקיבוץ חניתה ושירת כקצין ביחידה קרבית. פרסם שלושה ספרי צילום. , ספר הפרוזה הראשון שלו, הוא ניסיון מורכב ובדיוני לבוא חשבון עם העבר וההווה מתוך דופק פוליטי חי ופועם ומתוך התבוננות מרתקת במדיום המשמש לו קול משמעותי במשך שנים ארוכות.