אנה אחמטובה - מבחר משירתה

אנה אחמאטובה - מבחר משירתה הוא הספר השלישי במסגרת התרגומים ממשוררי "תור הכסף" הרוסי בתרגום מירי ליטווק הרואה אור בגוונים. קדמו לו מבחרים משירתם של בוריס פסטרנק ומארינה צווטאייבה. מבחר משירת אלכסנדר בלוק שיראה אף הוא אור השנה יחתום את המפעל המיוחד הזה. אנה אחמטובה (1889-1966) היא אחת המשוררות הגדולות של רוסיה במאה ה-20. אף שמוסדות התרבות הסובייטיים כמעט לא הדפיסו את שיריה והתנכלו לה וליצירתה, ההערצה אליה, שהחלה עוד בטרם המהפכה, לא פחתה גם בתמורות העתים שלאחריה והיא נמשכת עד היום. בשנת 1910 נישאה למשורר ניקולאי גוּמיליוֹב (הוצא להורג בשנת 1921), שעמד בראש זרם המשוררים האקמאיסטים שבו היו חברים גם אוֹסיפּ מנדלשטאם וּוֶלימיר חְלֶבְּניקוֹב ונוספים, ונעשתה לאחת מנציגותיו הבולטות. הזרם האַקְמֶאיסטי (acme – פסגה ביוונית) התנגד לסימבוליזם הרוסי שקדם לו וחתר להשגת "הבהירות הנפלאה" של יצירת האמנות. לדעת זרם זה על האמן להבהיר את משמעות הדברים בעולם, להימנע מחיפוש פילוסופי או תיאוסופי, ולעסוק בארצי. ספרה הראשון ערב (1912) יחד עם ספרה מחרוזת (1914) הקנו לה מיד תהילה והערצה ברוסיה ומחוצה לה. ספריה הבאים להקה לבנה (1917), לֶחֶךְ ו- Anno Domini(1922) היו האחרונים שראו אור בטרם נכפתה עליה תקופה ארוכה של שתיקה בימי המשטר הסובייטי. היא הוכרזה "אויבת המהפכה" ועד מותו של סטאלין בשנת 1953 כמעט לא נשמע קולה. למרות זאת שיריה הועברו במחתרת מיד ליד וקהל קוראיה אף ידע רבים מהם בעל פה. בתקופת הטרור הסטאליני סבלה, כמו רבים אחרים, סבל אישי רב. בנה לב גוּמיליוֹב נכלא ל-14 שנים במחנות; בעלה השלישי ניקולאי פּוּנין מת במחנה כפייה; רוב חבריה עזבו את רוסיה, נכלאו, או הוצאו להורג. מעטים האנשים, מחוץ לרוסיה, ידעו בזמנים ההם שהיא עדיין בחיים. רק בשנות ה-60 החלו יוצאים לאור שוב ספריה. שירים (1961), במרוצת הזמן (1965), וכן רקוויאם שנכתב בין השנים 1935–1940 אך יצא לאור ברוסיה רק בשנת 1987 והפך לסמלה של תקופה. "אחמטובה חייתה בזמנים נוראים", כתב עליה בזיכרונותיו ישעיהו ברלין. "היא לא התבטאה נגד המשטר הסובייטי, אך כל חייה הם דוּגמה למה שאלכסנדר הֶרצֵן אמר פעם על הספרות הרוסית: היא כתב אישום נגד המציאות ברוסיה". המתרגמת מירי ליטווק היא יוצרת מקורית בזכות עצמה. קובץ סיפורים ושני רומנים שלה ראו אור בספריית פועלים ובקיבוץ המאוחד. בשנת תשס"ו זכתה בפרס היצירה מטעם ראש הממשלה. מספר לספר מתברר ההיקף של מפעל התרגום שלקחה על עצמה: המבחר המייצג, ההערות המלומדות, המבואות המקיפים על חייו ויצירתו של כל יוצר, ומעל לכל התרגומים, המיטיבים כל כך למסור את נפשה ונשמתה של השירה הרוסית, מצטרפים להישג מרשים, ממנו אפשר לא רק ליהנות, אלא גם ללמוד.