נושא השינוי

שינוי הוא ללא ספק חידה. הפוליטיקאים מבטיחים אותו, התעשייה מוכרת אותו והמדיה משווקת אותו. לעומתם אלן באדיו מתייחס לשינוי ממקום המורה, כך שאחריותו הראשית היא מסירת מסורת. המסירה מתרחשת באמצעות השלכה של המורה, של האדון, של הפרופסור או של האדם הזקן. המורה שלנו מודע לחלוטין להצבתו "בתחילת ישורת החיים האחרונה". אפשרות המוות של האדם הזקן מחייבת חשיבה על שימור המסירה והיצירה של העתיד. (2012) הוא סמינר שארך שישה ימים וכלל 11 שיעורים שנושאם העיקרי היה שינוי. מקצת השאלות שנבחנו בו הן: מהו שינוי? האם הוא עדיף מקביעות? מהם סוגי השינוי? ולבסוף, מהו שינוי אמיתי? תשובתו המפורטת של באדיו מפתיעה כשם שהיא מעמיקה, שכן מעבר להגדרת השינוי באדיו מעגן אותו במערכת ההגותית שפיתח. מערכת זו כוללת את המושגים: ישות, עולם, אובייקט, דבר, אמת, סובייקט, וכמובן שינוי שיכול להיות רגיל או סינגולרי. שינוי רגיל, אומר באדיו, "הוא שינוי הדבר מנקודת המבט של אובייקט אחר", כשינוי בהופעה או במיקום של הדבר המשתנה. אך שינוי אמיתי, הטומן בחובו את הופעת הסובייקט, מתאפשר מכיוון "שאמת היא משהו שמתרחש והיא ההתכנסות של התקיימות וישות. וזהו שינוי סינגולרי". הגותו הדיאלקטית של באדיו מתבטאת כמערכת השואפת להסביר הכול, מהקטן לגדול, תוך כדי כך שהיא הראשונה לשלול את קיומו של כל מכלול. כך נקשרת המתמטיקה של תורת הקבוצות יחד עם פוליטיקת האידאה הקומוניסטית, דרך האומנות והאהבה, לכדי הגות משחררת, עקבית ובעלת פוטנציאל אינסופי לשינוי אמיתי.  (נולד 1937) הוא אחד ההוגים הבולטים, המשפיעים והמקוריים ביותר הפועלים כיום. הוא למד ולימד ב"אקול נורמל סופרייר" (ENS) בפריז; מגוון עבודותיו כולל נובלות, פואמות ומחזות, לצד מסות פוליטיות, כתבים תאורטיים וספרות פילוסופית. ספריו המרכזיים הם: "תאוריה של הסובייקט" (1982), "ישות ואירוע" (1988), "הגיונות העולמות" (2006) ו"אימננטיות האמיתות" (2018).  ספרו של באדיו "אתיקה: מסה על תודעת הרוע" ראה אור ברסלינג (2005). מתרגם הספר – דוקטור לסוציולוגיה מאוניברסיטת קיימברידג' ומרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת יורק – הוסיף פתח דבר מעמיק שמציג את מפעל "החזרה לפילוסופיה" של באדיו.