חבורת תריג בתעלומת אסיר 412 - ספר 5

כְּשֶׁתַּרְיָג הֶחְלִיטוּ לְהִתְחַקּוֹת אַחַר הַפּוֹרְצִים שֶׁגָּנְבוּ מִסְמָכִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר קַרְדוּזוֹ, הֵם לֹא הֶעֱלוּ עַל דַּעְתָּם שֶׁהֵם מַכְנִיסִים אֶת עַצְמָם לְהַרְפַּתְקָה שֶׁתְּאַלֵּץ אוֹתָם לְהִתְמוֹדֵד עִם סַכָּנוֹת בַּיַּבָּשָׁה, בָּאֲוִיר וּבַיָּם… בַּחֲסוּת הַתְּבוּאָה הַגְּבוֹהָה שֶׁצָּמְחָה בַּשָּׂדֶה, הִתְקַדְּמוּ תַּרְיָג בִּזְחִילָה אִטִּית לְעֵבֶר הַמָּטוֹס הַקָּטָן. “זֶה נִרְאֶה שֶׁהֵם מִתְכּוֹנְנִים לְהַמְרָאָה!” קָרָא תַּנְחוּם בִּדְחִיפוּת. הֵם כְּבָר הָיוּ מַמָּשׁ קְרוֹבִים לַמָּטוֹס. “תִּתְכּוֹנְנוּ לְזַנֵּק פְּנִימָה לְתוֹךְ תָּא הַמִּטְעָן וּלְשַׁחְרֵר אֶת הַפְּרוֹפֶסוֹר וּסנוֹבּוֹט!” בִּסְפִירָה לְשָׁלֹשׁ, זִנְּקוּ אַרְבַּעַת הַיְלָדִים קָדִימָה. רוּבִי פָּתַח אֶת דֶּלֶת תָּא הַמִּטְעָן וְתַרְיָג קָפְצוּ פְּנִימָה. “הִנֵּה הַפְּרוֹפֶסוֹר!” קָרָא יִשְׂרָאֵל, וְהַיְלָדִים נִגְּשׁוּ אֶל מִשְׁטַח הָעֲגָלָה עָלָיו שָׁכַב הַפְּרוֹפֶסוֹר הָרָדוּם. “קָדִימָה, בּוֹאוּ נוֹצִיא אוֹתוֹ לִפְנֵי שֶׁהַמָּטוֹס יַמְרִיא!” הוֹרָה תַּנְחוּם וְתָפַס אֶת הַפְּרוֹפֶסוֹר בַּכְּתֵפַיִם. “יִשְׂרָאֵל, בֹּא תַּעֲזֹר לִי! רוּבִי, גָּדִי, תַּחֲזִיקוּ אוֹתוֹ בָּרַגְלַיִם!” בָּרֶגַע שֶׁהֵרִימוּ הַיְלָדִים אֶת הַפְּרוֹפֶסוֹר, נִשְׁמַע רַעַשׁ טְרִיקָה וְחֹשֶׁךְ הִשְׂתָּרֵר בַּתָּא. “אוֹי לֹא! דֶּלֶת תָּא הַמִּטְעָן נִסְגְּרָה”, אָמַר רוּבִי. הַיְלָדִים הִנִּיחוּ אֶת הַפְּרוֹפֶסוֹר בַּחֲזָרָה עַל מִשְׁטַח הָעֲגָלָה וְהֵחֵלּוּ לְגַשֵּׁשׁ אַחַר יָדִית הַפְּתִיחָה שֶׁל הַדֶּלֶת. בָּרֶקַע נִשְׁמַע זִמְזוּם הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר וְהַמָּטוֹס הִתְחִיל לִרְעֹד קַלּוֹת… “רַק אֲנִי מְאַבֵּד שִׁוּוּי מִשְׁקָל אוֹ שֶׁגַּם אַתֶּם?” שָׁאַל יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ. “חֲבֵרִים, הַמָּטוֹס מַתְחִיל בְּהַמְרָאָה!” עִדְכֵּן רוּבִי, וְאָכֵן, רַעַשׁ הַמָּנוֹעַ הִתְגַּבֵּר וְהַמָּטוֹס הָלַךְ וְצָבַר תְּאוּצָה. “אֲנַחְנוּ לְכוּדִים בְּתוֹךְ תָּא הַמִּטְעָן!” קָרָא גָּדִי בְּהִיסְטֶרְיָה. “תַּרְיָג! מָה עוֹשִׂים?!” “הַצִּילוּוּוּ!!!” זָעֲקוּ תַּרְיָג בְּתוֹךְ תָּא הַמִּטְעָן הֶחָשׁוּךְ, אֲבָל לֹא הָיָה מִי שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָם! הַמָּטוֹס כְּבָר הִמְרִיא וְהֵחֵל בְּטִיסָה מְהִירָה וְצַעֲקוֹתֵיהֶם נִבְלְעוּ בְּרַעַשׁ הַמְּנוֹעִים… מֵאוֹתוֹ רֶגַע, מַה שֶּׁהֵחֵל כִּפְרִיצָה תְּמִימָה לִכְאוֹרָה לְבֵיתוֹ שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר קַרְדוּזוֹ, הָלַךְ וְהִסְתַּבֵּךְ לִסְחַרְחֹרֶת אֵרוּעִים שֶׁסִּכְּנָה אֶת חַיֵּיהֶם שֶׁל תַּרְיָג וְשֶׁל כָּל אֶזְרְחֵי יִשְׂרָאֵל… וְתָכְנִית זְדוֹנִית שִׁתְחַלְתָּהּ לִפְנֵי כְּ-500 שָׁנָה בְּוֶנֶצְיָה, מַגִּיעָה לְסוֹפָהּ (הַטּוֹב?!) בְּמִדְבַּר יְהוּדָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל… מִיהוּ אָסִיר 412 וּמַדּוּעַהוּא כָּלוּא כְּשֶׁמַּסֵּכַת בַּרְזֶל מְכַסָּה אֶת רֹאשׁוֹ? מַהִי הַתָּכְנִית הַזְדוֹנִיתשֶׁל הַקַּרְדִּינָל קוֹנְסְטַנְטִינוֹס מִוֶּנֶצְיָה? מָה יֵשׁ בַּמִּסְמָכִים שֶׁל פְּרוֹפֵסוֹר קַרְדּוֹזוֹ וּמִי מְנַסֶּה לָשִׂים אֶת יָדוֹ עֲלֵיהֶם? מִי מַעֲלִים אֶת הַחֲפָצִים מִכִּיסֵי הַמְּעִילִיםבַּכִּתָּה שֶׁל תַּרְיָג? וּלְאָן נֶעֱלַם אַנְטוֹנְיוֹ הַקָּטָן,הַאִם הוּא נֶחְטַף?