הרוחות של בית מונטויה

רמונה נסעה דרך העיר ופנתה אל הרחוב שמאחורי מועצת העיירה ונעצרה לפני ביתה. היא כיבתה את המנוע והסתכלה באחיינה. היא תיתן לו ארוחת צהריים, ואז תחליט מה לעשות. חוסה הביט בה, ורמונה ליטפה קלות את שיערו. "בוא ניכנס הביתה חוסה", אמרה. "נאכל ארוחת צהריים ונשתה משהו חם". שניהם יצאו מהטנדר, רוח קלה נשבה, וטיפות מים גדולות ושמנות נשרו עליהם מעץ הצפצפה. בטרם הגיעו לבית נפתחה הדלת בתנוחה וסבה של רמונה, אפוליטו מונטויה, שמת זה שלוש עשרה שנה קודם לכן, עמד בפתח. "למה אתם בחוץ בגשם?" שאל."הקוראים האוהבים את הריאליזם הקסום של גבריאל גרסיה מארקס או איזבל איינדה יאהבו את הספר הקטן והנפלא הזה". פאבלישר'ס וויקלי"ריק קוליניון שוזר רעיונות מרתקים על הקשר בין אמנות לדת, היסטוריה משפחתית ואחדות משפחתית, בסיפור שמחצית מגיבוריו הם רוחות רפאים מקסימים המתערבים בחביבות בעניינים לא-להם..."אטלנטיק מונת'לי"אחרי שהוריו של חוסה מונטויה הצעיר נהרגו בגלל פרה בבוקר אוגוסט חמים, נדמה היה לדודתו רמונה, שכמה מבני משפחתה הם יותר חיים מאשר מתים. ברומאן בלתי נשכח זה, הסופר מציג תערובת קסומה של עבר והווה, בפשטות, הומור ותובנה של הלב האנושי..."ליבררי ג'ורנל"בספר מיוחד ויוצא דופן זה, המוות איננו עצום או נורא - הוא חלק מהחיים, כמו האהבות, הטרגדיות והאכזבות של גיבורי העלילה".ניו יורק טיימס