פרחים למשורר הלאומי

לָמָּה הָרַכֶּבֶת מִתְאַחֶרֶת? לָמָּה בְּיַאלִיק לֹא מַגִּיעַ? אוּלַי הִתְבַּלְבֵּל וְטָעָה בַּיּוֹם אוֹ בַּשָּׁעָה?   הַתִּזְמֹרֶת וְכָל נִכְבְּדֵי הָעִיר מַמְתִּינִים עַל הָרָצִיף. גַּם שָׁלוֹשׁ יְלָדוֹת רוֹעֲדוֹת מִקֹּר.   אַךְ בְּיַאלִיק לֹא בָּא... לֹא בָּא...   בְּרוּרְיָה הַקְּטַנָּה עוֹמֶדֶת נִרְגֶּשֶׁת בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַקָּרָה וּמַמְתִּינָה לַמְּשׁוֹרֵר ח"נ בְּיַאלִיק. הַמּוֹרָה בָּחֲרָה בָּהּ מִכָּל הַתַּלְמִידִים לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו, כִּי יֵשׁ לָהּ כְּתַב יָד יָפֶה בִּמְיֻחָד. בְּרוּרְיָה מְחַכָּה וּמְחַכָּה, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת שֶׁהַמִּפְגָּשׁ עִם הַמְּשׁוֹרֵר הַלְּאֻמִּי יִהְיֶה שׁוֹנֶה מִשֶּׁצִּפְּתָה.   שֹׁהַם סְמִיט, כַּלַּת פְּרָסֵי בְּיַאלִיק, לֵאָה גּוֹלְדְּבֵּרְג, דְּבוֹרָה עֹמֶר וְעוֹד, היא מחברת האגדות שלנו, שנכתב כמחווה לספר האגדה של ביאליק. אֶת פְּרָחִים לַמְּשׁוֹרֵר הַלְּאֻמִּי כָּתְבָה עַל סָבָתָהּ, שֶׁהֶעֱרִיצָה אֶת בְּיַאלִיק וְהִנְחִילָה אֶת אַהֲבָתָהּ לְתַלְמִידֶיהָ וְלִבְנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ.   וָלִי מִינְצִי אִיְּרָה אֶת הַסִּפּוּר כְּתַפְאוּרָה לְמַחֲזֶה וְכָתְבָה אֶת הַשִּׁירִים הַמּוֹפִיעִים בּוֹ בְּהַשְׁרָאַת כְּתַב יָדָהּ הַיָּפֶה שֶׁל הַגִּבּוֹרָה הַקְּטַנָּה.