מדעי הגזע: תולדות הצילום כראיה מדעית

חוקר את הפונקציה המשתנה של הצילום משנות השבעים של המאה התשע־עשרה ועד שנות הארבעים של המאה העשרים בתחום "מדע הגזע", מה שרבים מחשיבים כיום כפרדיגמה בהא הידיעה של הפסבדו־מדע. בוחן את הדרכים שבהן הצילום אִפשר לא רק צורות חדשות של תיעוד אלא גם צורות חדשות של תפיסה ודמיון. תוך ויתור על העדשה הפוליטית שדרכה אנו נוהגים להביט לאחור על מדע הגזע, הוא בוחן אותו במקום זאת לאור ההיסטוריה של המדע ומשתמש בצילום כדי להבין כיצד מוגדר מדע, כיצד מופקות ראיות וכיצד הן מובנות, ובאילו אופנים המדע מעצב את הדמיון – והדמיון את המדע.