יומני קרינה

לאחות שנראית כמו סוכרייה על מקליש מבט שמחזיר אותי לילדות.עיניה השאולות מאמינות בכל האפשרויות.אני צוחקת מפחד.הציורים על קירות החדר מזיזים בתוכימשהו שנשכח מזמן.חשכה חלבית כמו בתוככי ענן גשם אפור.עכשיו אני אישה זבוחה על זמן שאולמקוללת מהמותניים ומעלה.מסך מוחי מרושת גלאי אוראני נפרשת לתוך ענן נוצהלמשך קיץ אחד וחצי סתיו ספרתי את הימים וסיפרתי לעצמי סיפורי גבורה. כשצחקתי מרוב פחד, תמונות וקולות התחילו לנוע בתוכי והחלטתי לתרגם אותם למילים.יהודית דריגס היא משוררת, כלת פרס אקו״ם לשירה ע״ש נתן יונתן לשנת תשע״ה, 2015. פרסמה שבעה ספרים.