מולטיפוקל

באמצע חייה, כשהיא בין עבודות ולאחר משבר פרידה, מקבלת דפנה משרת ניהול בכירה במפעל "ישראלנס" לייצור עדשות. המפעל הקיבוצי המנומנם הוקם אי-אז כדי לספק עבודה לחברים, אבל כיום ישנם הרואים בו הזדמנות לרווחים גדולים. דפנה ניצבת בצומת שבין הכרעות ובין חזון, בין מומחי רפואה ובין אנשי עסקים, שהאמת איננה נר לרגליהם. חיי העבודה של דפנה הם מסע הרפתקאות סוער, שאינו נוגע רק לעניינים מקצועיים, אלא גם לכינון, למימוש ולאישוש חוזר של העצמי הנשי, שמהדהד מתוך תשוקות אסורות ויחסי חניכה לנשים צעירות ושאפתניות. הסיפור נע בין שני זמנים, כאילו שאפשר, כמו בתוכנית עסקית, ללמוד מן העבר, לסכם פרקים משמעותיים בחיינו וליישם את המסקנות לרווחים עתידיים. נדמה שעמדה של התבוננות היא היחידה האפשרית, אבל אולי בעצם רצף של החלטות קטנות, שמתרחשות בהווה, הן אלה שבונות את העבר שממנו נוכל ללמוד ולתכנן את העתיד.זהו סיפור מותח ומסועף, הכתוב במבנה מתעתע, כמופע של התגלויות וסודות, צללים ואורות. רופאים ופציינטים, יועצים תדמיתיים, כנסים מקצועיים והצעות פרישה – כל אלה הם רק חלק מגורמי ההנעה של העלילה הבלתי תמימה המוצגת בו, וחושפת טפח מתוך מרחב העבודה הישראלי, זה שהספרות העברית לא הרבתה להפוך אותו לשגרה מיוצגת. זהו סיפור על אודות אישה עובדת, שמבקשת שלא לאבד את עצמה בעבודה. היא סופרת ודוקטור לכימיה. שני ספריה הקודמים: (2014) ו (2017) זיכו אותה בפרס משרד התרבות, במועמדות ברשימה הארוכה לפרס ספיר, בפרס שולמית אלוני ליצירה עברית, בציון לשבח בפרס ברנר ובפרס היצירה לסופרים עבריים על-שם לוי אשכול.