הילד שעצר את הזמן

בספרו החמישי, , בוחן המשורר והמוזיקאי נושאים כמו טראומות ילדות, משברי זהות וחיים בארץ זרה, אובדן ופרדה, גבריות רעילה, ונוסטלגיה אמיתית או מדומה. השירים שבספר מציגים תמונת מראה של המחבר, המציג באופן חשוף את התמודדותו עם מחלת הדיכאון הקליני שבה אובחן באמצע שנות העשרים לחייו, בדידות וניכור של נשמה מופנמת במרחב אורבני הצפוף אל מול עולם צעקני ואקסטרוברטי, ותחושות זרות ותלישות המלוות אותו מאז חזר בילדותו מניו-יורק עם משפחתו למגורים בישראל, בה מעולם לא מצא את מקומו באמת.