לנשוב עם הרוח

"אין לי הסבר לאושר הענק שאופף אותי. אני חלק מהמדבר. אני צועד בשביליו, נושם אותו, קורא אותו, אבל נזהר. הצרעות והצמא הם בית ספר לצניעות. צניעות היא שם המשחק בטבע. להסתכל וללמוד, או כמו שהבדווים אומרים- 'שוף ואפהם', ביטוי מקביל להתבוננות. מי פילל לסיפור כמו סיפור הצרעות? אבל קצת רעב וקצת צמא הוא מצב שרק מחדד את החושים"במבט לאחור על עבודתי ברשות שמורות הטבע מצאתי כי האדם הבדווים והפלחים הם חלק מהנוף ובעלי יכולת השפעה עצומה על הסביבה בעיקר בהיבט החיובי . הקו הירוק שנמתח חילק את שטחי המרעה שלהם ושטחי המגורים . התערבות והשתנות אורח חיהם המסורתי הינו בעל השלכות סביבתיות הסיפור משלב גם חוויות אישיות והיכרות עם האנשים שלאורך הקו הירוק . מתברר שהמדבר הזה יש בו חיים במעגלים תנועת הנדידה של היעלים חופפת את הדגירה של הנשרים העדרים של הבדווים מופיעים כאן בחורף ונודדים בקיץ . זה סיפור על אנשים טבע ומה שביניהם . לטעמי ואומר זאת בצניעות אין היום תיאור של המערכת הביוספרה הזו וגם לא תיעוד שלה . הוא מסע הפרידה של דוד מנינגר ממדבר יהודה. במשך עשרים שנה הוא הכיר את המדבר היכרות אינטימית כאשר פעל כפקח של רשות שמורות הטבע. בספר משתקפים היחסים בינו ובין דרי המדבר, חיות הבר והקשר ההדוק ביניהם.בשפה ציורית וקולחת מנינגר חושף בפני הקורא  את ההבדלים שבין מרעולים לשבילים, בין פלאחים לבדווים. מנינגר משרטט ביד בוטחת את סיפור חייו דרך המדבר, האנשים יוצאי הדופן שפגש, סיטואציות מסכנות חיים אליהן נקלע ומעל הכל שופע יופיו האינסופי של הטבע.זהו ספר חובה לכל מי ששקיעה, זריחה, נופי פרא ותחושת חופש אינסופי זורמים בעורקיו. הוא גיאו אקולוג שפיקח על שמורות הטבע במדבר יהודה, לאחר פרישתו מהרשות לטבע וגנים הוא הקים את חברת גאו טבע, אחת החברות הגדולות בארץ לייעוץ סביבתי המתמחה בקו התפר שבין האדם לסביבה. החברה עובדת מול הגופים הגדולים בארץ ומול משרדי הממשלה ובמקביל משקיעה משאבים גם במחקר ופיתוח.