הקומפוזיציה בציור

הספר "הקומפוזיציה בציור" בוחן את הכלים שבאמצעותם השלד, הגוף והלב של כל יצירת אמנות מעבירים את המסר של האמן ואת האופן שבו היא מעבירה אותו. קומפוזיציה טובה הוצגה לאורך השנים כפועל יוצא של הסיפור שאותו האמן מבקש לספר, שכל חלקיו חוברים לכלל תמונת עולם מאוזנת והרמונית. ואולם, במחצית השנייה של המאה ה־ 19 החלו להופיע תפיסות חדשות, שאינן תלויות בכללים שקודשו במהלך הדורות. אלה מציגות תיאוריה חדשה של קומפוזיציה, המבוססת על הבחנה בקיומם של יחסים דינמיים בין מרכיביה, ועל הבנה שהם מייצגים הן את האמירה של האמן והן את תהליך היצירה, שבו התכנון והביצוע הם סימולטניים. הספר מציע שיטת ניתוח חדשה, הפותחת שדה נרחב של אפשרויות ביטוי אישיות, לאמן ולצופה כאחד. שיטה זו מפרידה זמנית בין שתי מערכות ארגון, גיאומטרית ודינמית, וכך ממחישה לצופה ביצירה את הכוחות הנסתרים הפועלים בתוכה. לימדה אמנות מודרנית וישראלית בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב. בעלת שני תוארי דוקטור מאוניברסיטת סורבון, פריז. ב־1975 ייסדה בפקולטה לאמנויות את הארכיון לאמנות ישראלית וניהלה אותו עד 2015. ב־1991 הקימה את התכנית הרב תחומית לאמנויות ועמדה בראשה עד צאתה לגמלאות ב-1996. בין ספריה: "אופקים חדשים" (1980, רשפים; 2014, מהדורה שנייה עברית / אנגלית, מודן), "הצבע בציור המודרני — תיאוריה ופרקטיקה" (1996, רשפים; 2009, מהדורה שנייה, מודן; 1977, מהדורה צרפתית; 2002, מהדורה קוריאנית), "וסילי קנדינסקי - שפת הציור: על בעיות צבע וקומפוזיציה" (2002, דיונון, אוניברסיטת תל אביב).