ליידי מקבת ממחוז מצנסק וסיפורים אחרים

ניקוֹלַאי סֶמיוֹנוֹביץ' לֶסקוֹב (1895-1831) מוכר לקורא העברי בעיקר מיצירותיו "ליידי מקבת ממחוז מצֶנסק" (שאף הומחזה והוצגה מעל במות התיאטרון) ו"הנודד המוקסם", המובאות בקובץ זה בתרגומה החדש של דינה מרקון. כטולסטוי וכדוסטוייבסקי נמנה לסקוב עם גדולי הקלסיקנים הרוסים במאה ה־19, אך זכה לתהילת אמת רק במאה העשרים מפני שהקדים את זמנו בשפת הכתיבה, שחרגה מן המוסכמות הספרותיות של אותה עת. כל דמות מדברת אצלו בשפה ייחודית משלה, בניב מקומי המשופע בביטויים עממיים, או בשפתם היומרנית והמלאה טעויות של אנשים משכילים־למחצה – בכך אפשר לומר שלסקוב, אמן הסגנון, ממציא למעשה את השפה הרוסית מחדש. כתיבתו של לסקוב היא ניסיון לשחזור כמעט אתנוגרפי של תמונת ההוויה הרוסית על מעמקיה הנסתרים, והיא גם מאוכלסת לא אחת ב"צדיקים" וב"רשעים" ובעלילות החורגות מגדר הרציונלי, דבר המשַווה למציאות המתוארת בה נופך מוזר ופנטסטי, כמעט כשל מעשייה עממית.למרות הקושי העצום שבתרגום לשונו הייחודית של לסקוב, תורגמו יצירותיו כמעט לכל שפות המערב. במבחר העברי כללנו, לצד יצירותיו רחבות היריעה, גם סיפורים ונובלות שבהן מתגלה לסקוב כממשיך מסורת הסאטירה הרוסית וכמבקר חריף ואירוני של אורחות חייה של החברה הרוסית של זמנו ושל הנורמות הנהוגות בה, הנגוּעות במוזרוּת־מה, לרבות פולחן "הישישים הקדושים" שהיה בכוחם, על פי האמונה, לחולל נִסים. מדור נפרד בקובץ מוקדש ליצירות העוסקות בנושא היהודי מנקודת המבט של המספר הרוסי, כולל האגדה על פיודור הנוצרי ועל ידידו אברם היהודי, המעתיקה את נושא ההבדלים הלאומיים אל מישור המשל והאגדה, והמסמך החשוב "היהודי ברוסיה", אשר נכתב כדו"ח לוועדה שבחנה את מצב היהודים ברוסיה בסוף המאה ה-19. כל אלה אינם אלא צוהר למכלול יצירתו של סופר יוצא דופן זה.ולדימיר פפרני מאוניברסיטת חיפה, העורך המדעי, הוסיף לספר מאמרים חשובים.