קרוב : סיפור

"והיה פעם בית לבן וגדול, ואנחנו הלכנו לבית הלבן, ובבית הזה היו הרבה ילדים, ילדים קטנים, קטנ-טנים... ואני לא זוכרת את הילדים האחרים, ואבא שלך בטח לא זוכר אותם...ואנחנו אמרנו תכף ומיד: זה הילד, והצבענו תכף ומיד על הילד הזה, ולא הורדנו את העיניים ממנו עד שבאו והוציאו אותו מהמיטה ונתנו לנו אותו לתוך היד. ולקחנו אותו בידיים ולא לקחנו אף אחד אחר. וישר ידענו שזה אתה..."לפני הרבה שנים אימצו יואל ולאה את אמיל. בינתיים לאה מתה ויואל יצא לגמלאות ואמיל גדל והוא כמעט בן ארבעים. עכשיו יואל חושב: אני את האביב הבא כבר לא אראה; ומחליט לחפש את ההורים הביולוגיים של בנו המאומץ בלי לספר לו על כך. קרוב, ספר הפרוזה הרביעי של הוא סיפור בפרגמנטים, עצוב ומצחיק, על קרבה ביולוגית ועל קרבה נפשית, על הקשרים הנראים והלא נראים שבין הורים לילדים ועל האפשרות להשיב את הזמן לאחור או לפחות לשחזר אותו או לזכור ממנו משהו. "דרור בורשטיין הוא הסופר המעניין ביותר בישראל בדור שאחרי אורלי קסטל בלום" (אריק גלסנר, "מעריב")