האקטואליות של השנאה

נכתב לאחר בחירות 2017 בצרפת אשר בהן מרין לה פן הגיעה לסבב הבחירות השני. על רקע זה התגייסה "האסכולה של הסיבה הפרוידיאנית", ECF, שראתה בימין הקיצוני סכנה לדמוקרטיה, ולפיכך גם לשיח האנליטי. ניתוח השנאה מהזווית הפוליטית ומהזווית האינטימית יותר שלה, מנקודת המבט של הפסיכואנליזה הלאקאניינית, אין פירושו שמושיבים את התקופה על ספסל הנאשמים. התכלית היא להתחקות אחר מה שייחודי בשיבתה הנצחית של השנאה, כפי שהיא מתבטאת בצורותיה בנות-זמננו, כאן ועכשיו.אנו מצויים בתקופה שבה אין עוד צורך בכך שהמילים יושתתו על מציאות כלשהי כדי שיעוררו אמון; הפצת השנאה לאחר משתמשת במיזולוגיה, אותה שנאת הידע והמחשבה שתמיד היו לה חסידים משלה. חזית המפלגות שהתאחדו נגד הימין הקיצוני מציעה הצבעה נגד, אך למעשה זו הצבעה שמראש היא בעד – בעד שמירת עקרון ריבוי הדעות והעימות ביניהן, אשר רק משטר דמוקרטי מאפשר. ההצבעה נגד, או ההימנעות, הן למעשה התגלמות של שנאה רכה כלפי הדמוקרטיה, שנאה הגולשת כמעט בלי משים לשנאה קשה המתגלה ככזו רק בהשלכותיה המחזקות את הימין הקיצוני בכל מערכת בחירות.האקטואליות של השנאה פותח בניתוח השפעות השיח המדעי והקפיטליסטי על תקופתנו, ממשיך באינטימי ובייחודיות של שני מושאי שנאה נבחרים – היהודים והנשים, ולבסוף משרטט פן אחד של לאקאן, הייחודיות, שמסגירה כמה מהמרכיבים של נוגדן השנאה, מכיוון שהיא זו שמגנה עלינו מפניה.אפשר לומר שישראל היא מאותם נושאים בלתי אפשריים. דרך הדחייה של ישראל, לעיתים קרובות מה שמכוונים אליו הוא הדחייה של אותו בלתי אפשרי עצמו שישראל היא שמו. דבר אחר הוא להניח לבלתי אפשרי הזה לגעת בסובייקט, אותו בלתי אפשרי אשר ככזה וכתמיד הופך אותך זר לעצמך, ולנסות למצוא את עצמך בזרות האינטימית הזאת, כפי שמוצע בספר זה. במהלך המשורטט כאן מתגבשת בחירה, מתנסח ידע, נאמרת הַכְוונה, שכן השנאה חוזרת, אבל לא ללא העמדה האחראית שהיא מגייסת עם חזרתה.