התנין מנחל התנינים

"כאן," הוא אמר לעצמו. "הגעתי לנחל התנינים. בטוח יש פה תנינים.  זה חייב להיות נחל התנינים!"   ואז הוא חטף מכה בצד והביט בתדהמה בשפמנון ענק שנגח אותו. זה היה דג ענק. גדול כמו נין התנין. דג של שני מטרים עם עיניים זוממות ופה מחייך ושפם ענק שזז לכל מקום במים כמו נחש ארוך. "לא פה!" אמר השפמנון, "אתה גדול מידי, אין לך מקום פה." "אל תדבר שטויות!" אמר נין התנין. "אני אהיה פה אם אני רוצה. כי תנינים לא פוחדים מאף אחד. והם יכולים בביס אחד לבלוע שפמנון, אפילו כזה עם שפמות באורך של נחש בינוני. ופה זה נחל התנינים?" "לא," אמר השפמנון, "זה נחל השפמנונים!" "את זה עוד ניראה," אמר נין התנין והתנפל על נון השפמנון.  "את זה אתה תיראה," התחמק נון השפמנון, הסתובב במהירות ושחה להביא את להקת השפמנונים.  את נין התנין ואת נון השפמנון פגשתי בנחל תנינים שבין ג'יסר א-זרקא למעגן מיכאל, את צב הים במפרץ הזכוכית ביפו, והירקון בעצמו סיפר לי את הסיפור על בת הטוחן משבע טחנות ובן הדייגים משפת הים. יש בספר אגדות ששמעתי לפני הרבה שנים. יש בספר אגדות שהמצאתי. יש אגדות שספרו לי חיות שונות שפגשתי בכל מיני מקומות והתפלאו שאני לא מכיר אותן. כולן אגדות מכאן, מארץ ישראל. מהארץ הקטנה, הצפופה, היפה והמשכרת הזאת שיש בה אנשים כל מיני, חיות לא מעט, צמחים הרבה ושדים שלמזלנו אנחנו יודעים להתמודד איתם. לפחות ידענו. - צור שיזף