חיים משוגעים : למה אני אוהבת להיות בת 78

איך כותבים ספר כובש לב על אחד הנושאים הבוערים של המאה ה-21 – ההזדקנות? ג'יין מילר הצליחה לעשות את זה. בספר חיים משוגעים - למה אני אוהבת להיות בת 78, היא מפריכה דעות קדומות ומחשבות מוטעות על הגיל האחר. בהומור, בסקרנות ובגילוי לב מפעים היא מזמינה את כולנו להצטרף אליה למסע המפתיע במסדרונות הארוכים של השנים האחרונות. היא מספרת על חבריה: "בני התשעים האלה גם טסים ברחבי העולם וזוכים בפרסים, או משחקים ברידג', שוחים, קוראים ספרים ואף כותבים ספרים. הם עובדים ופוגשים את החברים שלהם ומתבדחים זה עם זה, ומתנהגים כדיירים של עולם שימשיך להתקיים, כך הם מניחים, כשהם בתוכו." כך, בכתיבה קולחת ומשעשעת, היא חולקת עם הקורא לא רק את מחשבותיה שלה על הזקנה, אלא גם את אלה של דמויות כגון אדית וורטון, טורגנייב ופושקין. מילר כותבת בנשימה אחת על איוון איליץ' ועל החלפת שתי ברכיה, על שפן של אפדייק ועל השתתפות בקבוצות מיקוד לבני גילה. היא תוהה למה אנחנו זוכרים את רגעי העצב טוב יותר מאשר את רגעי האושר, אבל מתעקשת שהיא אוהבת את ימי זקנתה יותר מאשר "את שנות אמצע החיים, ובוודאי יותר מאשר את ימי הנעורים". בכנות רבה היא כותבת על התמורות בגישות בחלוף השנים: איך מחרדה לגורל ילדיך אתה מוצא את עצמך עם הזמן חרד מהם, היא מצֵרה על אובדן התשוקה לקניית בגד חדש, אך מתנחמת מיד בתאוות הקניות של נכדותיה. זהו ספר משכנע בכנותו המאיר את דרכם של הורים וילדים, גשר על פני הדורות. ג'יין מילר, מורה ומתרגמת ילידת 1932, חיה בלונדון. ספרה, חיים משוגעים - למה אני אוהבת להיות בת 78, מהטובים שנכתבו בנושא, כבש את לב הקוראים מיד עם צאתו לאור ב-2010.