ארבעים מראות

כל פעם שאני מרים את העיניים להסתכל על עצמי במראה, אני מצפה לראות שם מישהו אחר. אחר ממני הכוונה. מעניין יותר, מוכשר יותר, מוצלח יותר, ובעיקר, יפה יותר. אולי בגלל זה, על הדף הריק, אני רוקם את האני שהייתי רוצה להיות.מסתכל מסביב, רואה חיים אחרים, אנשים אחרים. אנשים שלפחות השבוע, אני מעדיף להיות הם, יותר מאשר אני, וכותב אותם. לרגע אני הם.מסך המחשב, לצורך העניין, הוא המראה. מראה בה אני יכול לכתוב ולראות מה שאני רוצה, לרקום מעשיות שהייתי רוצה שיקרו לי, ולספר על חברים שהייתי רוצה שיהיו לי. אחרי שזה כתוב, אפילו אני כבר לא זוכר, ההיו, או חלמתי חלום.  (שזה אני בגוף שלישי כי ככה נהוג בגב הספר), נולד בשיכונים הישנים של גבעתיים ומאז חי בתוך עצמו ובתוך הסיפורים שהוא רואה או ממציא.המציאות לדבריו, היא דף חלק לחלומות צבעוניים, המתפרסמים מדי שבוע כ"סיפור לשבת", בדף הפייסבוק שלו "שלומילים וסיפורים". זהו אוסף הסיפורים השני היוצא לאור.ספרו הראשון, , ראה אור בהוצאה עצמית, ונחטף כלחמניות אחרי הגשם.