הדרך לפינגוויניה : כאלה היינו, או שמא דימינו בנפשנו שהיינו

, ספרו הרביעי של צבי וולובסקי, מבטא חוויה ארוכת שנים של חיים קולקטיביים שנולדו בתקווה גדולה וברוממות נפש, השתבשו בדרך, והיו לבסוף למשהו אחר, שלא הלם את כוונתם המקורית של הוגיו ונאמניו. אין זה עוד סיפור על משימות הדור או על לבטי יחיד הנתון תחת עקב הברזל של קולקטיב דורסני – כבר היו רבים כאלה – אלא ניסיון מודע לתאר תהליך השתנות, ולעשות כן בבדיחות דעת מדודה, ולעתים בדם לב שבין השורות. זאת, לאחר 70 שנות התנסות אישית בחיי היחד, שהותירו בו, כמו אצל רבים אחרים, שאלה פתוחה על מהות החיים בהם ועל חיי הצוותא בכלל. הכותב מצלם נאמנה וללא משוא פנים גלריית חיים מגוונת של בני אדם ונסיבות חייהם כמות שהיו, או כפי שהתיימרו להיות, להמחיש חלום סוחף ואצילי שרבים חלמוהו, והתברר לבסוף – מה עצוב להכיר בכך, מעבר לכוחותיהם והיומרות הרומאנטיות של הוגיו., יליד צ'ילה (1929), בוגר הנדסת מתכות באוניברסיטה בוולפראיסו (צ'ילה), הגיע ארצה בעלייה חלוצית בשנת 1954, הצטרף לקיבוץ עין החורש, שבו הוא חי עד היום. במקביל לפעילותו הטכנית בקיבוץ, עסק בכתיבה ובתרגום. פרסם רשימות וסיפורים ב"מעריב", "הארץ" ו"על המשמר" וכמו כן תרגום לקובץ הסיפורים הראשון שראה אור בעברית של חורחה לואיס בורחס (בעריכת חיים פלג ז"ל).