פעם בקיבוץ

בראשית דרכה ובמשך עשרות שנים יצרה התנועה הקיבוצית מודל חינוכי ייחודי. המודל החינוכי התבסס על פירוק המשפחה הגרעינית ויצירת מסגרת משפחתית חדשה, שבה הילדים הופרדו מהוריהם וחונכו בבתי ילדים כמשפחה אחת גדולה. בבתי הילדים היו הילדים ישנים, אוכלים, לומדים ומשחקים ולמעשה מנהלים בהם את חייהם.הילדים שגדלו כך כמעט שלא ראו או פגשו את הוריהם, אף שההורים היו קרובים אליהם, ממש בהישג יד. כך, במשך עשרות שנים, גידלה התנועה הקיבוצית את ילדיה, דור אחר דור, והחדירה בהם ערכים של יחד ושיתוף, בניגוד גמור לערכי המשפחה המסורתית. ובכל זאת, בתוך המודל החינוכי המורכב הזה, היו גם חיי משפחה תוססים. אחיי ואני, יחד עם הוריי, עברנו חוויות רבות ומשותפות, ועד היום אני מתגעגע לימי ילדותי ההם.הספר נוגע בתקופה הזו מנקודת מבטו של ילד שגדל לתוך המודל החינוכי הזה; חיי היום־יום, אירועים ייחודיים, חיי קהילה ותרבות, יחסים בין שכנים, החוויה הייחודית של החיים המשותפים, חיות המחמד שמילאו בהם תפקיד משמעותי, חגים, משחקים בשכונה ועוד ועוד – הכול מסופר בצורה הומוריסטית ומצחיקה. הקיבוץ שינה את פניו, שיטת החינוך ההיא כבר אינה קיימת, אבל הזיכרונות בעקבותיה, הן הטובים והן הרעים, הם חלק בלתי נפרד מהמבוגרים שהיו ילדי קיבוץ ולנצח חרותים בליבם.