וידויים

"איחרתי לאהוב אותך, יופי כה עתיק וכה חדש, איחרתי לאהוב אותך. ראה, אתה היית בפנים ואני בחוץ, ושם חיפשתי אותך, מתנפל, מעוות, על הדברים היפים שיצרת. אתה היית איתי ואני לא הייתי איתך. הדברים שלא היו כלל לולא היו בך הרחיקו אותי ממך. קראת וצעקת והבקעת את חירשותי; זהרת והבהקת והנסת את עיוורוני; הדפת ניחוח ואני שאפתיו אל קרבי ונפשי יצאה אליך; טעמתי אותך ואני רעב וצמא; נגעת בי ואני בוער מגעגוע אל שלומך, אלי". הם מיצירות המופת הספרותיות והפילוסופיות של המערב. בשילוב נדיר של כוח רטורי ויכולת ניתוח פסיכולוגי ופילוסופי מתאר (354-430) מסע רגשי ואינטלקטואלי מילדות לבגרות. דרכו מאי־נחת ומבוכה להשלמה עם עצמו ועם אלוהיו היא דרכו של כל אדם; מן הפרטי והאינטימי, טוען אוגוסטינוס, ניתו ללמוד על הכללי ועל המשותף לכול. ספר מרגש ומעורר מחשבה.