השואה, התקומה והנכבה

במשך שלושה דורות טיפחה החברה הישראלית נרטיבים ומיתוסים מכוננים הקשורים לשואה, לתקומה ולקשר ביניהן – ואלה עיצבו את הוויית החברה הישראלית ואת התודעה הקולקטיבית שלה. אולם בנרטיבים ובמיתוסים שטופחו ישנם "חורים שחורים" רבים; מדינת ישראל מנסה למנוע שיח על נקודות המבט השונות, היא אינה מאפשרת ראייה היסטורית אחרת זולת זו אשר שוללת את התפיסה הפלסטינית אשר רואה בהתרחשויות של שנת 1948 "נכבה" – אסון מבחינתה. ספרו החשוב והמרתק של יאיר אורון מבקש לנתח היבטים הקשורים לאירועים אשר התרחשו בארץ-ישראל בשנת 1948; הוא מתייחס באופן ביקורתי לנרטיבים שנוצרו בחברה הישראלית ביחס לאירועים אלה ומציע קריאה פרשנית חדשה למשולש שואה, תקומה ונכבה, משולש טרגי שכמעט ולא נבחן במחקר. הספר מעלה שאלות ביחס לנושאים מהותיים, בין השאר: האם וכיצד השפיעה השואה על התנהלות המלחמה ב-1948 ועל יחס הלוחמים בני הארץ והעולים החדשים לפלסטינים? האם בצלה של השואה היה נדמה שהכול מותר? האם ובאיזו מידה השואה לימדה אותם את שפת הכוח, ושמא הייתה מורת דרך, מנחה למגבלות הכוח, להומניזם ולערך חיי אדם – לכך שקיימים איסורים גם בעת מלחמה? האם ישראל ביצעה מעשי אונס, טבח? האם ערכה טיהור אתני באזורים מסוימים של ארץ-ישראל? האם ביצעה ישראל ג'נוסייד, ואם לא – מדוע יש הטוענים כך? בין פרקי הספר: המפגש בין ניצולי השואה ליישוב, הוויכוח על החזרת הפליטים, הדפים הקרביים של אבא קובנר, סיפורי המלחמה של יורם קניוק ושל ס. יזהר ומוסר ומלחמה. אורון מציע בספר זה גישה הומניסטית, אשר לפיה במקום תחרות בין הקורבנות יש לטפח את אחוות הקורבנות, את ההזדהות עם סבלו של האחר.פרופ' יאיר אורון פרסם למעלה מעשרים ספרים, לצד מאמרים רבים בארץ ובעולם; מלמד וחוקר את נושאי הג'נוסייד, זהויות יהודיות וישראליות באוניברסיטה הפתוחה; עומד בראש מפעל ייחודי הכולל פרסום של 12 ספרים שעוסקים בנושא הג'נוסייד על היבטיו השונים – שמונה מהם מתורגמים עתה לאנגלית. ספרו "זהויות ישראליות" ראה אור ברסלינג, 2010.