רכבת לביירות וסיפורים אחרים

ספרה הרביעי של מכיל שלושה עשר סיפורים שמשקפים חוויות אנושיות מתוך המניפה הישראלית על גווניה השונים. מככבות בהם דמויות בגילים שונים ובתקופות שונות שבתולדות המדינה, וקולותיהן מספרים את מה שעובר על האדם הפרטי בתוך הרקע החברתי וההיסטורי שבו התמזל מזלו לחיות. על אף השוני שבסיפורים, בכל אחד מהם מתקיים שיח בין האדם לזולתו ובינו לבין זיכרונותיו ונסיבות חייו. הקוראים פוגשים בין דפי הספר צעירה שמגלה בסאו פאולו ובשמלת כלה פרטים לא מוכרים על חיי הוריה, גבר ואישה, עולים מרוסיה שמצפים לישועה ממצוקתם, קשיש ישראלי ואישה גרמניה במפגש טעון בבית ילדותו בברלין, חברים ותיקים מימי ה-'הגנה' נפגשים במסיבת יום העצמאות וגם בלוויה, שני זוגות (ישראלי ואלג'ירי) שצופים יחד במלחמת שוורים בספרד, תושב עיירה בגליל העליון שנזכר בערגתו לירושלים עוד מימי ילדותו במרוקו, ודמויות נוספות. נוכחים בספר הזיקה הבין-דורית והדי מלחמות ישראל והשואה. בסיפור האחרון מופיעים זיכרונות טראומטיים ממלחמת לבנון השנייה וקולותיהן של שלוש נשים שמבטאים את חזונן: חידוש קו הרכבת חיפה-ביירות. "אני רואה אתכם, קוראים נכבדים, מגחכים, נאנחים וממלמלים, "אשרי המאמין. איזו תמימות!" המשפט "רק הזמן בדרכו הנסתרת יגלה להם את התשובה..." לקוח מסיפור אחר, משאיר לקוראים סימן שאלה ואף קמצוץ של תקווה.סופר ופילוסוף מאורוגוואי, אדוארדו גליאנו כתב: "האוטופיה נמצאת באופק. אני מהלך שתי פסיעות, היא מתרחקת ממני שתי פסיעות והאופק זז עשר פסיעות רחוק יותר. אז מה שווה האוטופיה? בשביל זה, כדי להמשיך לפסוע קדימה..."עמיקם יסעור כתב: "העבר צף ועולה, ומאיר באור אחר את ההווה ואת העתיד. הסיפורים מרתקים, יש בהם תיאורים אמינים ואותנטיים. ניכר גם כאן כמו בשני ספריה הקודמים, עניין מיוחד של המחברת בהשפעת העבר על הדמויות ובהצטלבות גורלות." תמר מחלין נולדה בארגנטינה ב-1942, הייתה פעילה בארגון הסטודנטים הציונים בקהילתה, ולאחר נישואיה וסיום לימודיה האקדמיים, עלתה לישראל ב-1966.  היא פסיכולוגית בעלת תואר שני, עבדה במסגרות חינוכיות בחיפה וסביבותיה, הייתה מרצה לפסיכולוגיה במכללת גורדון להוראה, ומרצה אורחת בקורסים של המרכז הבינלאומי 'גולדה מאיר'. עם יציאתה לגמלאות החלה לעסוק בכתיבה ספרותית (פרוזה ושירה), והתקבלה כחברה באגודת הסופרים העברים בישראל.  ספריה הקודמים של תמר מחלין: "אלונים עתיקים" (2013) - סאגה משפחתית שמספרת על נדידת משפחתה בין מזרח אירופה לארגנטינה ולישראל, "אורות רחוקים" (2016) – רומן סיפורים, "והקולות ימשיכו להדהד" (2018) רומן.  אחדים משיריה פורסמו שכתבי עת ספרותיים ואנתולוגיות, והשיר "רחוב הצלבנים" זיכה אותה בפרס ראשון בשירה לירית בתחרות "הכרמל שלי" של עיריית חיפה.