זה לא הזמן לפאניקה

שאלה אחת מעיתונאית נמרצת מערערת את עולמה השלו של פרנקי מן היסוד; היא סופרת ילדים מצליחה, אֵם אוהבת ואישה למופת, אך כל אלו לא יכפרו על פשע נעוריה, על מעורבותה במהומה הנוראה של "הבהלה הגדולה בקואלפילד". ״האם את יצרת אותה?" שואלת הכתבת. פרנקי ידעה שהשאלה תישאל ביום מן הימים והיא תיאלץ להודות באמת: היא יצרה את הכרזה שעוררה מהומת אלוהים אשר ארצות הברית לא ידעה כמותה, אותה כרזה שעוררה אין־ספור שמועות ואגדות עירוניות והייתה השראה ללהקות, לספרים ולכיתות סודיות ועודה מודפסת על טי שירטס בכל רחבי העולם. בכל זאת היא קיוותה שהשאלה לא תישאל לעולם. "זה לא הזמן לפאניקה" הוא סיפור אהבתם הצעירה של פרנקי וזיק, צייר מבטיח וכותבת מוכשרת, והניסיונון הראשונים שלהם ביצירה. הוא סיפור על אמנות שיוצאת משליטה, חורצת גורלות ומשנה סדרי עולם. זהו סיפור על הרצון הפשוט ליצור משהו יפה, להציג אותו בגאווה ולהרגיש שיש לו, ולך, מקום. כתיבתו של קווין וילסון שנונה ורגישה מאין כמוה. ספרו הקודם "אין מה לראות פה" זכה לביקורות מהללות, היה לרב מכר בין־לאומי ויצא לאור בעברית בהוצאה זו. ב"זה לא הזמן לפאניקה" המחבר קולע לרחשי ליבם של צעירים אבודים ומבוגרים מלאים חרטה ומפליא לשרטט את הפלא ואת השבריריות שבמעשה היצירה ובהרגשת ההגשמה העצמית, העצמאית, הראשונה. -- מהכריכה האחורית.