הזקן החביב מבטיניול

פשע אחד, חוקר אחד, רוצח אחד. סיפור קלאסי. ויותר מכך, היסטורי: כֵּיוון שהנובלה הבלשית הזאת ראתה אור כספר ב־1876 – שש שנים אחרי שהופיעה כסיפור בהמשכים בעיתון הפריזאי הפופולריLe Petit Journal שלוש שנים אחרי מות המחבר, הנמנה עם חלוצי הסוּגה הבלשית הצרפתית. זאת ועוד: הספר הזה הוא סיפור בלשי אמיתי הנקרא בנשימה אחת. מֶשינֵה, איש המשטרה הפלילית הפריזאית, דמות שבעקבותיה נולדו שרלוק הולמס, הֶרקוּל פּוּאַרוֹ וכמובן הפקד מֶגְרֵה של סימנון, ניחן בסבלנות בלתי נדלית. הוא יודע לארוב להזדמנות הטובה ולהמתין לרגע הנכון. משינה הוא אדם בעל מזג טוב, אוזנו כרויה לעצותיה של אשתו, חש לגלוג מסוים כלפי הממונים עליו – ויודע שעליו להתחיל את החקירה מאפס, בשקט ובשלווה, כדי לגלות מי רצח את הזקן החביב מבָּטיניוֹל. קשה להימנע מלחשוב על יחסיהם של הפקד מגרה ורעייתו, יצירי דמיונו של ז'ורז' סימנון. הסיפור הזה שבה את לבו של הבמאי קלוד שַבּרוֹל, שהעלה אותו ב־2009 על המסך בסרט Le petit vieux des Batignolles. המחבר, אמיל גָבּוֹריוֹ (1832–1873), עבד בפריז כעיתונאי מוערך מאוד החל משנות השישים של המאה התשע־עשרה. אחרי הצלחת הרומנים הבלשיים שלו "פרשת לֶרוּז'" (1866) ו"מֶסיֵיה לֶקוֹק" (1869) החתימה אותו הוצאת ספרים על כתיבת רומן בלשי אחד מדי שנה. גָבּוֹריוֹ עצמו העיד על כתיבתו במילים אלה: "תפקידו של הקורא הוא לחשוף את הרוצח; תפקידו של המחבר הוא להטעות את הקורא. זו כל התורה." "אמיל גָבּוֹריוֹ הוא אבי הספרות הבלשית העכשווית." [אנדרה ז'יד] "אמיל גָבּוֹריוֹ הוא חלוץ הרומן הבלשי." [ז'וזף קֶסֶל]