אני אמות על הבמה : סיפורו של הזמר והיוצר שלומי שבת

"אנחנו מסודרים כלכלית", חני מכריזה בפני שלומי, אחרי עוד מופע שהשיב אותו אליה לפנות בוקר ספוג עשן. "עכשיו צריך לעצור". משמעות העצירה ברורה. לאפסן פעם נוספת את הגיטרה או לשמור אותה רק לאותם ערבים שבהם הוא מרדים את מנור, ועתה התמעטו בחסות ההופעות הרבות. מבחינתה העצירה היא חבל הצלה למשפחתם; עבורו היענות לדרישתה היא השלכתו מגן העדן. "חני", הוא משיב בשקט, "עכשיו הרבה יותר קשה לעצור. כשביקשת ממני לחזור להופיע, התרעתי. ידעתי כמה אתקשה לעזוב שוב". מים רבים אולי לא יכבו את האהבה, אך נהר המעריצות הגועש יְכַסֶּהָ. חיי הלילה מתקיימים במקביל לחיי המשפחה, אינם דרים יחד. חני לא תוכל לשאת זאת עוד. "אתה חייב להפסיק להופיע", היא שבה ותובעת ממנו. "אבל חני", הוא ממאן לוותר. מתמרד נגד רוע הגזירה, "את זוכרת שביקשת ממני שאחזור להופיע? אמרתי לך שמוזיקה היא החיים שלי. שאני אמות על הבמה". הספר "אני אמות על הבמה" מביא את סיפורו של הזמר והיוצר שלומי שבת סביב הדילמה שצרבה את חייו – המוזיקה או המשפחה. בכתיבה עלילתית וקולחת מתואר נתיב חייו: ההיכרות עם חני תוך התראותיה של אִימה מפני השלכות עתיד הקשר, הסימן הראשון לצדקת האם בדרמה סביב לידת בתם מנור, ויתורו של שלומי על המוזיקה בפעם הראשונה, והכרעתו המאוחרת השונה. כל זאת תוך תיאור הקשר הנפתל עם אחותו לאה, שיש בו הכול: משקעים, עזרה ברגעים קריטיים ואהבה גדולה. בשלב מתקדם של חייו מוצא עצמו שלומי באותו צומת הכרעות מימי בחרותו, אך עם הניסיון והחוכמה שצבר, יוכל לעשות מעין תיקון וגם למצוא את ייעודו האמיתי. -- מהכריכה האחורית.