קלורינדה

ברחוב המסגר 7, בבית הספר הרב תחומי "שבח-מופת", מקדמים את פניי שני עצי שקמה עבותי גזע ועתירי עלווה. אני ממששת את הגזעים האלו, נוגעת בשרידיה של החווה "הר תקוה" (Mount Hope) שהוקמה בפרדסי יפו של אמצע המאה ה-19. זהו סיפורה של קלורינדה סטרונג מיינור, אישה אמריקאית אדוקה, בת לכת האדוונטיסטית, שאמונתה המוחלטת שלחה אותה לארץ ישראל באמצע המאה ה-19.בתחילת 1849 כותבת קלורינדה ביומנה: "נרשמתי למסע והתחלתי בהכנות שקטות במשך כמה חודשים לפני היציאה. לא היו לי אמצעי מימון למסע ולא יכולתי לבקש מאף אחד כסף [...]"היא הצליחה לאסוף תרומות ויצאה לדרך עם חבר לכת, כאח ואחות, תחת השם הבדוי "אדמס", ועם קבוצת מאמינים קטנה שנאספה סביבם. במחברת שניתנה לה על ידי חבריה שליוו אותה למסעה, היא כותבת את יומן שבו היא מבטאה את חוויותיה: הנופים, האנשים, הצמחייה, בהמות המשא ואורחות החיים.כל רצונה היה למלא את שליחותה ולחזור אל מולדתה, אל חבריה ואל ביתה, מושאי געגועיה. אולם בארץ היא פוגשת את ג'ון משולם, יהודי מומר שאירח אותה בבית מלונו בירושלים ובביתו בארטאס, ובעקבות ההיכרות הזאת משתנות תכניותיה.הספר מבוסס על יומנה של קלורינדה ועל השלמות, פרי מחקר ודמיון המחברת, ומתאר את קורותיהן של קלורינדה וחבורתה בארץ ישראל – את רגעי הגאות והשפל, שאיפות ומחדלים, אכזבות ורגעי אושר, הקושי והסיפוק – עד לסוף ניסיון ההיאחזות בארץ ישראל.