M

מחלתה של דודה אמנדה, וההכרה בכך שאני עומד לאבד אותה, הייתה התקופה האפלה בחיי, ומעולם לא האמנתי שדווקא במקום הארור הזה אמצא את איימי. היא נכנסה לחיי כמו רוח סערה, מהרגע שעיניי צדו את עיניה היא צדה את ליבי, ובתקופה קצרה, הפיצה אור שריפא את מכאוביי, וסוף סוף הצלחתי לנשום, לפחות עד הרגע שבו היא החליטה ללכת ולרסק את ליבי.לא היה זיכרון בחיי שבו סבתא לא נכללה, ולכן כשמחלת הסרטן התפרצה בגופה נשברתי. לילות כימים ביליתי בבית החולים לצידה, אוחזת בידה, ונוצרת עוד ועוד זיכרונות. לא עמדתי בהבטחה לעצמי שעד שסבתא תחלים לא אאפשר לשום דבר להסיח את דעתי, ברגע שג'ונתן נכנס אל חיי הוא שבר את כל המחסומים ואפשרתי לו להשתלט על ליבי. אבל אז החשכה השתלטה על חיי ושברה את ליבי לרסיסים, וכדי להגן עליו נאלצתי לשחרר אותו. , בת 38, נשואה ואם לשתי בנות, היא סטייליסטית, חובבת כתיבה וקוראת מושבעת של רומנים רומנטיים. במשך שנים גיבשה בראשה את הדרך שבה תכתוב את סיפור האהבה, ורק בתקופת הקורונה, כששום דבר לא היה ברור והקלפים נטרפו, העזה להתחיל לכתוב.