סיפור של גרמני : 1933-1914

חוויותיו של גרמני צעיר, לא יהודי, ממלחמת העולם הראשונה ועד השנה הראשונה לעליית היטלר לשלטון, וצאתו של המחבר לגלות מרצון באנגליה. בסגנון בהיר ואירוני, לפעמים מחשמל ממש, הוא מאפשר לקורא בן זמננו להרגיש, ואולי אף להבין, משהו ממה שקרה שם. "מה שהציל אותי היה – האף שלי. יש לי חוש ריח רוחני מפותח למדי, או במילים אחרות, חוש לערכים (וללא-ערכים!) – האסתטי, האנושי, המוסרי והפוליטי – של השקפות עולם שונות. לרוע המזל, לרוב הגרמנים אין חוש כזה כלל. החכמים שביניהם מסוגלים אולי לשקול את ערכו הסגולי של משהו – וגם זאת בחוסר-טעם, ולמרות השימוש שהם עושים בהפשטה ובהסקת מסקנות לוגיות – גם כשאפשר להבחין מייד, בעזרת חוש הריח, שהעניין מסריח. אני נהגתי כבר אז לגבש את השקפותי המוצקות המעטות באמצעות חוש הריח שלי. "בכל מה שקשור לנאצים, הכריע אפי באופן חד-משמעי. לא היה טעם לנסות לברר איזו ממטרותיהם ומכוונותיהם, כביכול, ראויה לוויכוח, או שיש לה לפחות 'הצדקה היסטורית' – כשמכל העסק עלה הריח שעלה ממנו. לרגע לא שגיתי באשליות לגבי הנאצים. ידעתי מייד שהם האויב – האויב שלי ושל כל מה שהיה יקר לי. אבל טעיתי לגמרי בהערכתי איזה אויב נורא הם יהיו. באותו זמן נטיתי לא להתייחס אליהם לגמרי ברצינות – עמדה נפוצה בין מתנגדיהם חסרי-הניסיון, שעזרה להם הרבה אז, ועוזרת להם גם היום. "יש מעט דברים מגוחכים יותר מאותה שלווה מהורהרת ומרוחקת שמתוכה אני ושכמותי השקפנו – כצופים בתא תיאטרון – על ראשית המהפכה הנאצית בגרמניה; מהלך שכוּון בדיוק הולך וגדל לחיסולנו." את הדברים האלה כתב סבסטיאן הפנר ב-1939, כמה שנים לאחר שגלה מרצון מגרמניה לא מטעמים אידיאולוגיים ולא מפני שהיה יהודי. הוא לא פירסמם מעולם. אולי סבר שהם אינטימיים מדי, אולי חשש שהם עשויים להיות מובנים שלא כראוי, אולי תפס בחוש שזמנו של הספר הזה טרם הגיע. רק אחרי מותו ב-1999 ראה הספר אור, והפך מייד לרב-מכר ענק שעורר גם שערורייה סביב נסיונות להטיל ספק באותנטיות שלו. חוש הריח המחודד של הפנר מוביל אותו בתיאור חוויותיו הבלתי-אמצעיות בגרמניה מפרוץ מלחמת העולם הראשונה, סופה, המשבר הכלכלי והתרבותי בשנות העשרים, ובעיקר השנים הראשונות לעליית הנאצים. גם אם לא ראה תמיד, או לא יכול היה לראות, את היקף החורבן העומד להתרחש -- בעיקר מרכיביו הבחין הפנר הבחן היטב. סיפורו הוא ניסיון להסביר את החורבן הזה, והוא כתוב בכישרון רב, בסגנון פשוט אך אלגנטי, חריף ואירוני, לעיתים מחשמל ממש. ריימונד פרטצל (Pretzel), שנודע לימים כסבסטיאן הפנר – עיתונאי והיסטוריון – נולד בברלין בשנת 1907, בן למשפחה מן המעמד הבינוני המשכיל, והתעתד לשרת כמו אביו בבירוקרטיה המשפטית של פרוסיה. הוא תיעב את הנאצים, ובשנת 1938 עזב את גרמניה לאנגליה, וחזר למולדתו רק ב-1954. כשנפטר בשנת 1999 היו מאחוריו כמעט חמישה עשורים של פעילות פובליציסטית במערב-גרמניה – בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה. במקביל פירסם ספרים בנושאים היסטוריים שונים, שהידוע בהם הוא ספרו על היטלר, המצוי גם בתרגום לעברית (היטלר: החידה האיומה ופשרה, בתרגום חיים איזק, שוקן 1979). את מרבית רשימותיו העיתונאיות פירסם הפנר בעיתונות המייצגת קו פוליטי מרכזי או אף ימינה מן המרכז. כעיתונאי היה הפנר לא-צפוי לחלוטין: מעולם לא היה חייב לאיש דבר, מעולם לא השתייך אירגונית למחנה פוליטי זה או אחר, ומעולם לא חשש מתגובות-נגד או מפולמוס.