הדב והשבלול

חוֹלְקִים אֶת אוֹתָם הַנּוֹפִים, הָעֵצִים וְהָאֲהָבוֹת, אַךְ לְעוֹלָם לֹא בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. עוֹנוֹת הַשָּׁנָה הֵן שֶׁמַּפְרִידוֹת בֵּינֵיהֶם. זֶהוּ סִפּוּר עָדִין וּפִיּוּטִי עַל צִפִּיָּה, עַל נְדִיבוּת וְעַל חֲבֵרוּת, שֶׁמַּזְכִּיר לָנוּ שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה, הַקְּשָׁרִים שׁמחברים בינינו יְכוֹלִים לְחַמֵּם אֲפִלּוּ אֶת הַלֵּילוֹת הַקָּרִים בְּיוֹתֵר. הַמְּאַיֵּר , שֶׁאִיֵּר עֶשְׂרוֹת סִפְרֵי יְלָדִים שֶׁרָאוּ אוֹר בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם, בסֵפֶר רִאשׁוֹן וְ פְּרִי עֵטוֹ.