בושה

"גדלתי על מסורת ספרותית מסוג אלף לילה ולילה, שבה מובן מאליו שסיפורים אינם אמת: הסוסים מעופפים, וכמותם גם השטיחים; ועם כל שקריותם, הם האמת העמוקה ביותר... נראה לי שהמציאות אינה ריאליסטית, ואם הרומנים שלי משקפים את המציאות הגרוטסקית, הגרגאנטואית, הסוריאליסטית שבה כולנו חיים, הרי הם רומנים ריאליסטיים." סלמאן רושדי לעומר כיאם שאקיל יש שלוש אימהוֹת שחָלקוּ את הסימפטומים של ההיריון כאישה אחת, כפי שחלקו כל דבר אחר. בעודו יונק מששת שדיהן, הזהירו אותו מפני כל תחושה או גוון של בושה. ההכשרה הזאת מוכיחה את חשיבותה כשעומר יוצא מהמבצר של אימהותיו (במעלית השירות), להתייצב מול עתידו חסר הבושה. בושה הוא רומן רחב־יריעה רב־אנפין: יש בו הפיכה פוליטית ויום־דין; הוא מתרחש במאה ה־14, במאה ה־20 או בכל מאה אחרת; תינוקות נולדים - לשמחת לב הוריהם או למגינת לבם; מזימות נארגות, בריתות נכרתות, אלוהים נקרא תכופות לעזרה, חיי בני אדם נקפדים, ענייני מין מסבכים, כמובן, הכול. וכל העת מהלכת החיה ברחובות, חולפת בכפרים, עורפת ראשים, ואיש אינו יכול לה. בושה הוא אגדה כובשת־לב, סאטירה פוליטית קורעת־לב ובידור מרומם־לב. הספר ראה אור בעברית לראשונה בשנת 1983. עתה הוא מתפרסם בתרגום חדש, מרענן וקולח, פרי עטו של ארז אשרוב. סלמאן רושדי נולד בבומביי ב־1947 למשפחה מוסלמית אמידה שמוצאה מקשמיר. בגיל 14 נשלח לבית ספר באנגליה, השלים לימודי היסטוריה בקיימברידג', ונשאר לחיות בלונדון. כיום הוא מתגורר במנהטן. פירסם ספרים רבים, בהם פסוקי השטן אשר הסעיר את העולם המוסלמי. ספרו ילדי חצות זכה ב־1980 בפרס הבוּקר וב־1993 בפרס "הבּוּקר של הבּוּקרים" - הספר הטוב ביותר שזכה בפרס בעשרים וחמש השנים הראשונות לקיומו. מספריו שראו אור בעברית: ילדי חצות, שאלימר הליצן והקוסמת מפירנצה (בהוצאת זמורה־ביתן). "בושה טוב ממש כמו ילדי חצות. זוהי קומדיה שחורה משחור על פוליטיקה וציוויים היסטוריים."                    טיימס "רק לעתים רחוקות נתקלים בהתגלמות כה מוצקה ומתוחכמת של הרומן הפוליטי, כפי שמתרחש בבושה. ניתן לקרוא אותו כמשל, כפולמוס או כביקורת נוקבת; כהיסטוריה או כבדיה... זהו הרומן כמיתוס וכסאטירה."          סאנדיי טלגרף "סלמאן רושדי הוא סופר נפלא. הוא ניחן בדמיון עשיר ובשנינות עזה ומושחזת. הוא מסתער על השפה במלוא המרץ וללא מעצורים."                    אינדיפנדנט