מתוך עולם שבור

"הוא הצמיד אותי לרצפה הקרה תוך שהוא מושך בשערי עד שפניי נמרחו עליה כאילו היו סמרטוט ריצפה. הזעתי מהמאבק מולו, הרגשתי את הריצפה הקפואה מקור החורף, ומחשבה עברה בי – כנראה אמות היום, כנראה כך ייראה מותי, לנגד עיניהם של ילדיי, וזה יהיה הזיכרון האחרון מאימא שלהם, מוטלת על הריצפה ללא רוח חיים. מתה."כמה כבר יכולה אישה לעבור עד גיל 44?הרבה. מדי.הרבה כדי לגלות את כוחותיה ולהעניק מעוצמתה לרבים אחרים, נשים מוכות, ולא רק, כל מי שחווה התעללות פיזית, מנטלית, רגשית, התעללות כלכלית ואחרת.כשהיא נשארה איתו לאחר החופה לבד, היא לא ידעה מה מצפה לה, היא לא שיערה בנפשה.את הנתיב אל החופש שלה היא יצרה במו ידיה, והמסע אליו הפך למסע התפתחות אישית ועוצמה. הוא סיפור חיים המעניק כוח ואופטימיות, פוקח עיניים, אמיץ, עיקש וממלא – הדרך אל הגיהינום והיציאה ממנו, ההתמודדות שאחרי, דרך פחדים וקושי אל הכוח לייצר חיים חדשים.אני לא כלום, אני הכול!"והתחלתי לזרום, לזרום כנהר במלוא העוצמה"