הבית שאני נושאת איתי - כרך ב'

הוא ספר על חיים שנשאו יותר מדי — ועל אישה שלמדה להפוך משבר לכוח. זהו מסע שנולד מתוך שתיקה של ילדה, מגוף זוכר של פוסט־טראומה, מאמהוּת יחידנית, משכול, מאובדן בן ומנתק מבת בוגרת. אבל לא פחות מזה – זה סיפור על בחירה: על האפשרות לקום שוב, יום אחרי יום.הספר אינו "עוד סיפור אישי" – הוא מרחב. הוא נכתב עבור נשים שנושאות חיים שכואבים בגוף: מי שחוו טראומה, פגיעה מינית בילדות, שכול של ילד, או נתק מהילדים הבוגרים. הוא לא מבקש ממך "להיות חזקה", אלא שתדעי שיש עוד מישהי שרואה, שמדברת אמת – ושיש דרך לצעוד בה לאט, בקצב שלך.בכרך ב’ – נכתבים הדברים שקשה יותר לכתוב: מות הבן טל בתאונת אופנוע, נתק מבת, איבוד בית, נדודים, תשישות והתמוטטות – והרגעים שבהם נדמה שאין אוויר להמשיך לנשום. אבל מכאן גם נפתחת הדרך בחזרה: בחירה לקום, חיבור מחודש לגוף ולנשימה, עבודה טיפולית ורוחנית, בנייה של בית פנימי חדש, והפיכת הכאב לעוצמה ולשליחות. כרך ב’ פונה במיוחד למי שחיה היום בתוך שבר – שכול, נתק, קריסה פנימית – ומבקש לומר לה בעדינות חד־משמעית: את לא לבד. אפשר לחיות עם הלב השבור, ואפשר לבנות חיים אחרים – לא "למרות" השבר, אלא גם בזכות מה שהוא חשף בתוכך.