מחרוזת משלי איזופוס

אֵיזוֹפּוּס הַיְּוָנִי חי במאה השישית לפני הספירה, ככל הידוע היה שבוי מפריגיה, שבאסיה הקטנה (כיום: בתורכיה) שנמכר כעבד וחי בְּסָאמוֹס עד שיצא לחופשי. הוא התפרסם בחכמתו ובמשליו. הוא הכיר את העולם העתיק והשתמש למשליו, בצד אלים ובני-אדם, בבעלי-חיים שהכיר גם בְּאַסְיָה ובאפריקה תוך שהוא מייחס להם תכונות אנוש וּבְשִׂימוֹ בפיהם דיבור אנושי. עד ימיו נכתבו הספרות וההיסטוריה בשפה מליצית, בשירה ובקצב. איזופוס דיבר וכתב בלשון עממית, קצרה ופשוטה ותיאר ללא כָּחָל וְסָרָק את חייהם הקשים ואמונותיהם של הרועים והאיכרים כְּהַוְיָתָם, ולעתים – כאכזריותם. משליו נפוצו בערי התרבות הַיְּוָנִית בְּיָוָן, מצרים ואסיה הקטנה, השפיעו ברחבי העולם העתיק וצוטטו בספרות ההלנית וּבָרוֹמִית יורשתה. משליו משמשים עד היום מרכיב חשוב וחיוני בתרבות העולם בכלל ובתרבות המערב בפרט. איזופוס נרצח בידי כהני הָאוּרָקְל בְּדֶלְפוֹי לאחר שלעג להם והאשימם בִּרְמִיָה וּבִגְזֵלַת כספי המאמינים. משליו, שרובם אקטואלים גם בימינו, עברו מדור לדור, נחרזו בידי משוררים ושמשו נואמים, מורים, פוליטיקאים ומשפטנים והיו בסיס לְמַמְשִׁילֵי משלים מאוחרים יותר כמו לַה-פוֹנְטֵיין הצרפתי וּקְרִילוֹב הרוסי ונמצא מהם גם בסיפורי חז"ל ובתלמוד.  מרבית משליו מצטיינים בשנינה, הומור ובמוסר-השכל. אוֹפְיָנִים לו הזלזול הקל באלילים, בשליטים, בבעלי-ההון וּבְכֹהֲנֵי-הדת. בספר זה נכתבו כל המשלים בחרוזים, ולצדם הודגש מוסר ההשכל, הובאו מקורות בנושאים קרובים  מֵחָכְמַת ישראל, בעיקר מספרי הֶחָכְמָה [מִשְׁלַי, קֹהֶלֶת, בֶּן-סִירָא ומהתלמוד] וכן ניתן בֵּאוּר למילים ומושגים בכדי להקל על בני-נוער ועל קוראים שהעברית אינה שְׁגוּרַה-דַּי בפיהם. יוֹסֵף אֶלִיעָז בוגר משפטים לתואר ראשון ושני בקרימינולוגיה. שימש כיועץ משפטי לעיריות באר-שבע, ערד ואופקים. כִּהֵן כשופט בנגב והרצה באוניברסיטת בן גוריון ובמוסדות אחרים.  מספריו: "מִדְבָּר ורוח" (שירים); "משלי אליעז"; "מבוא למשפט ללא-משפטנים"; וספרי שירה לילדים: "דּוּבּ-לִי-דַּי" וּ"מִמַּלְכַּת הָדָר". ערך והוציא לאור את הספר "בת עמי" על השואה, שכתבה אמו הדסה לוין הי"ד בגטו ועל ועל עֶרֶשׂ-דְּוַי.