חתן הולך על-ארבע

מִיצוּקוֹ, מורה עוצרת נשימה ובעלת רוח חופשייה, מספרת לתלמידיה אגדת עם על נסיכה יפנית שנישאה לכלב שאהב ללקק היטב את חור-ישבנה. זמן מה לאחר מכן חייה של מיצוקו מתהפכים, עֵת גבר קדמוני דמוי-כלב מגיע לביתה ופותח במין חייתי איתה. היא משתעבדת אליו מיד. אלא שבתום האקט הוא פונֶה לנקות ולקרצף את הבית... והשמועות, כמובן, מתעופפות להן ברחבי העיר.  הנובלה חתן , שהוכתרה בניו יורק טיימס כיצירת המופת שלה, זיכתה את טוואדה יוקו בפרס אקוטגווה היוקרתי. על-פי מיטב מסורת כתיבתה – שהפכה לחלק מהקלאסיקה של הספרות היפנית המודרנית - גם נובלה  זו עניינה ביקורת על חברה שלא מתירה מקום לאחר, והיא מתמקדת בדמויות נשיות שמתערערות מאישיותה המטלטלת לתפארת של מיצוקו. טוואדה נעה בקלילות בין מציאות לחלום, בין בני אדם לבעלי חיים, בעולם מאגי-גחמני שדבר בו אינו צפוי, והכול בגדר מפתיע. הנובלה היא על נערה יפנית שבוחרת לצאת ללמוד עם אחיה בהמבורג, ונאלצת להתמודד שם עם זרות עמוקה ועם שאלות בלתי פתורות על זהותה בעולם שרק מתיימר לאפשר חיים קוסמופוליטיים, ובעצם שומר בתוקף על גבולות אתניים, גזעיים, מעמדיים ותרבותיים. היא יוצאת למסע אחוז טירוף מיניות ותשוקה במרחבים אסורים של העיר, במרחבים של שאלות שלא כדאי לשאול.  הגיבורות של טוואדה מתמודדות כל אחת בדרכה עם האבסורד והגיחוך שבקיום הבורגני. שתי הנובלות בספר הן מראשית היצירה של טוואדה בתחילת שנות התשעים.נולדה בשנת 1960 ביפן ועברה להתגורר בגרמניה בשנת 1982. היא כותבת שירה, פרוזה ומחזות ביפנית ובגרמנית, באופן שמשקף לדבריה את קיומה 'בין לבין', היינו בפער שבין השפות והתרבויות.  יצירותיה זכו בין השאר במדליית גתה בגרמניה ובפרס אקוטגווה ופרס טניזקי ביפן, ותורגמו לעשרות שפות. תרגמה מיפנית והוסיפה אחרית דבר: מיכל דליות-בול.