הומלס

הוא כל־אדם, שבאמצע חייו נזרק לרחוב ונאלץ להמציא שם את עצמו מחדש. הומלס הוא מורד, מאהב ומשורר הרחוב. הומלס הוא האני האבוד והחרד שיש בכל אחד מאיתנו, הפוחדים שניזרק, שלא ירצו בנו עוד, שלא יאהבו אותנו, שינטשו אותנו. את כל הרגישויות הללו חווה הומלס בעוצמה ובאינטנסיביות מבעיתה ומשחררת בו־זמנית. מעניק תפיסה ייחודית על החיים בממד זמן פנימי, המשוחררים מכבלי הממסד. הוא רומן סיפורים נועז ומקורי, שמתקדם במעגליות מסיפור לסיפור, ופורש חוויה קיומית ופילוסופית, בד בבד עם עלילות מרתקות ומפתיעות בתפיסתן את המציאות הנפשית הסובייקטיבית.ברומן הסיפורים פורש כנפיים מן הכתיבה הלירית־ריאליסטית, שאפיינה עד כה את מרבית כתיבתו, וממריא למחוזות הסאטירה והסוריאליזם, ההומור השחור והאימה. (סופרת ועורכת)סיפורי , שהם מחרוזת המשתחלת לכדי רומן קצר, פראיים ושורשיים, מתפתחים ומפתיעים. המספר משתרך אסוציאטיבית אחרי "הראש המשוגע" שלו. מה שמאפיין את הוא כתיבה על אנשים אומללים בדרך פנטסטית פרועה של הומור תוך שימוש תמידי ב"החפָּצה", הפיכת האדם לחפץ בעידן הגלובליזציה המטורף והקפיטליסטי שבו אנו חיים. המרוץ המטורף אחר מותרות מיותרים הופך את כל בני האדם, ממנקה הרחובות ועד ביל גייטס, לחפצים זנוחים בערמת גרוטאות – הומלסים שברוח. כאלה הן הדמויות של ירון אביטוב בספר זה: אם זה נער המעלית שהופך את עצמו למעלית ואם זה מישהו במחלקת שמירת חפצים שהופך את עצמו לחפץ על מדף המחכה לבעליו שלעולם לא יבוא, או אדם שהופך לתוף אנושי. הסיפורים מתפתחים מפסקה לפסקה, עד לשיא המטורף הבוגד בחוקי הפנטסיה עצמם ויוצר מעין לעג פוסטֿמודרני, אפילו לחוקי העולם של הספרות הפנטסטית.(סופר ועורך "עמדה")ספריו הקודמים של – וביניהם (עם עובד), (ספריית מעריב), (כרמל) ו (כנרת) – זכו לשבחי הביקורת ולמספר פרסים ספרותיים, ביניהם פרס ראש הממשלה לספרות, פרס קרן ירושלים לספרות יפה ופרס למחקר במדעי החברה ע"ש ארתור רופין.