מין בבית העלמין

עשרים שנה אחרי שיצא לאור בדפוס, עולה סוף סוף לדיגיטל קובץ הסיפורים הקצרים היחיד של אסף גברון, "מין בבית העלמין". בקובץ נובלה אחת וארבעה-עשר סיפורים. בשנים שחלפו, סיפורים שונים מהקובץ פורסמו באנגלית, גרמנית, רוסית ופולנית, הופיעו בשבע אנתולוגיות במדינות שונות, ואחד מהם הומחז להצגה ב"הבימה". מהביקורות: "גברון יודע להחזיק סיפור, ויש הרבה הומור, ותיאורים מדוייקים של רגשות רגילים, ותיאורים נפלאים של מקומות, והדמויות - לא מעניין אותי אם הן שטוחות או מלאות או בהרזיה, כי הן קופצות ישר לעיניים. אתה מזהה אותן, לפני דקה אמרת שלום לאחת כזאת. יש כאן כל המרכיבים לסרקזם בנוסח חנוך לוין, אבל גברון בוחר במקום זה בישירות ובאמת, מלאים בחמלה על עצמנו." "מין בבית העלמין הוא ספר על הניסיון לטרוף את החיים כשהם עומדים בצל המוות, הבדידות, השעמום. גברון לוקח את כל המאפיינים של דור האיקס, כמו תלישות, סקס, מסעות לקצה העולם וסמים, ומצליח להשתמש בהם כמנוף רגשי. הסיפורים של גברון הם מצחיקים, עצובים ובעיקר מרגשים. ספר מקסים, כי הוא לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, וכי את הציניות הלוחמנית של פעם הוא הופך להתבוננות מרותקת אבל מלאה אמפתיה על עכשיו." "גברון כותב ספרות איכותית ביותר. קשה לי להיזכר בסיפורים של סופרים צעירים 'פוסט-מודרניסטים' הנקראים בנשימה עצורה, ואילו סיפוריו של גברון נקראים בנשימה עצורה. הם גדושים מתחים מיניים וחברתיים המצפים להתפרק, חידות הדורשות פענוח, ואמת דחוסה המבקשת להתפוגג. את המטענים הנפיצים הללו מצליח גברון לפרק אט-אט, במיומנות של חבלן מומחה. לגברון יש קול ברור, מלא, גברי, מחוספס ובוטה. הוא כמעט לא מזייף, גם לא כשהוא מתאר סצינות של אלימות וסצנות מין פרועות, גם לא כשהוא מרשה לעצמו, לעיתים, להיות פיוטי. סוף-סוף אפשר להתענג על סיפורת עברית חדשנית." "יש לגברון את הכוח שלו וקול שמוביל את הקוראים בבטחה דרך סיטואציות ריאליסטיות מדויקות, שנדמה שנשמעות לעצתו של פסיכופט קולנועי עדכני, שאמר שהשטן הוא בפרטים. הוא גורם לך לצחוק כל הדרך ואז להישאר עם בכי גדול, מטריד, תקוע לך מעל הסרעפת."