החלון

אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶל בְּנֵי אָדָם. עוֹמֶדֶת וּמְדַבֶּרֶת אֶל בְּנֵי אָדָם. מֵעֵבֶר לַכְּתֵפַיִם אֲנִי רוֹאָה צִפּוֹר. מַעֲקֶה עוֹמֵד בַּשֶּׁמֶשׁ. יוֹנָה עַל סַף הַגַּג. לְעִתִּים כְּשֶׁהַחַלּוֹן פָּתוּחַ, אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶל עַצְמִי. אֵיךְ הָיָה הַיּוֹם. אֵיךְ עָמְדוּ שָׁמַיִם. כפי ששמו מרמז, "החלון", ספר השירה השני של רונה ברנס, כולל שירים רבים העוסקים בהתבוננות. המרחב הנוכח בספר הוא המרחב הישראלי, עם רמזים מן התחום הפנטסטי. לספר שלושה שערים, ובכל אחד מהם נסיון פואטי מסוג אחר.