אולי בכל זאת

חיילים רבים גדשו את הקרונות, מעשנים, משחקים בקלפים, לוגמים ודקה מבקבוקים גדולים. המעברים שבין הספסלים היו חסומים בתרמיליהם, בכלי הנשק שלהם ובעוד חפצים רבים שהתגוללו בכל מקום פנוי. כשעלתה פרידה, אוחזת בחוזקה בידו של טיבי, פינו לה החיילים מקום והזמינו אותה לשבת לידם. פרידה הייתה מעדיפה למצוא מקום אחר לישיבה, רחוק מחבורת החיילים ההמונית והרועשת, אך לא העזה לסרב למחווה המנומסת, ולכן התיישבה. "היי בובה," אמר אחד מהם, מתקרב אליה נשען על קיר הקרון בעומדו קרוב מאוד. "לאן זה נוסעת ילדה יפה כל כך לבד? האם את מעוניינת בחברה? או שמא את סנובית כמו מקצת הבחורות הבאות מהעיר הגדולה?" חבריו צחקו, ונראה כי הם נהנים מההצגה הקטנה המתרחשת לפניהם. אחד מהם הצית סיגריה והציע לפרידה לעשן איתם, וכשהיא סירבה במנוד ראש, החלו האחרים משדלים אותה. "קחי שאיפה אחת, אימא'לה," הם צחקו, והחייל קירב את הסיגריה אל שפתיה, "לא יקרה לך כלום." אבל אז קרה דבר מה. והיה זה דבר שהפעים את פרידה והרטיט את ליבה. בסאגה המשתרעת על פני שבעים שנה (1880-1950) פורשת המחברת את קורותיה של משפחה יהודית באירופה לאורך כמה דורות, ומתארת בהרחבה ובאמינות רבה את חיי המשפחה החל משלהי ימי הקיסרות האוסטרו-הונגרית בעיירה קטנה בצ'כוסלובקיה, דרך תלאותיה בהונגריה בשנות המלחמה ועד העלייה לארץ ישראל. בתנופה רבה, בצבעים עזים ובאמפתיה מתוארים חיי המשפחה. במרכז העלילה ניצבת דמותה המופתית של סבתא פרידה (1909-2013).  מלאכת תיעוד רבה שנעשתה על ידי המחברת נהייתה ליצירה ספרותית קולחת הסוחפת את הקורא.  עמיקם יסעור מנחה קבוצות וערבי ספרות ******** בוקר טוב לכולם, שלושה ימים ליווה אותי הספר "אולי בכל זאת" מאת הסופרת ענת גרי-לקריף... וואו, איזה ספר מטלטל זה היה, חבילת טישו שלמה גמרתי בגלל הספר הזה, אני חושבת שמאז הספר "מספרת הסיפורים" של ג'ודי פיקו לא הזלתי כל כך הרבה דמעות על ספר. הסופרת מתארת בספר את חייה של סבתה - פרידה, אישה אמיצה ומיוחדת שנולדה בצ'כוסלובקיה ועברה להתגורר עם בעלה בהונגריה בזמן פרוץ מלחמת העולם השנייה... ספר על אהבה, מלחמה ואשת חיל אחת. פרידה עברה טלטלות וייסורים רבים, הספר מתאר את חייה ואת חיי בני משפחתה לפני המלחמה ובמהלכה ובכלל את קורות יהודי הונגריה. בשנה שעברה הייתי בבודפשט וביקרתי בהרבה מקומות שמוזכרים בספר, זה היה מצמרר רק מלחשוב מה יהודים חוו בימים הנוראיים הללו. אך למרות כל הרוע מסביב, מידי פעם הגיחו לחייה של פרידה אנשים טובים באמצע הדרך שכל אחד מהם היה כמו מלאך קטן ששמר עליה ועל שפיותה... ספר שחובה לקרוא ולו רק כדי להעריך את כל מה שיש לנו היום, כי אין לנו ארץ אחרת. סקירה שלי על הספר הנפלא הזה מחכה לכם בבלוג, המשך שבוע טוב  כרמית בן חור ב "תולעת ספרים" קישור לסקירה של חגית בן חור -  https://www.hagitcultureclub.com/single-post/maybe-this-time