צליבתו של העם היהודי

מיום היווסדה פעלה הכנסייה הרומית מתוך קנאה ושנאה עזה ליהדות, ניזונה ממיתוס הצלוב המפוקפק ו"מאירועים היסטוריים" שלא היו ולא נבראו. היהודים, שמהם נשללו החירות וזכויות האדם הבסיסיות ביותר, נפלו קורבן למסכת התעללות בלתי אנושית שנועדה לשלול מהם את הלגיטימציה, ולהצדיק את התיאוריה הנוצרית המגוחכת שלפיה האל הוא שבחר בנצרות כיורשת החוקית ליהדות שסרחה, ולפיכך העם היהודי אינו רלוונטי עוד.  החזון הנוצרי, שעל פיו אמור היה העם היהודי להיעלם כבר בתום האלף הראשון ואחר כך בתום האלף השני. למרבה האכזבה בעולם הנוצרי התנפץ לרסיסים למרות המאמצים להכחידו. לא הועילו מסעי הצלב והפוגרומים הרבים, וגם לא שש מאות וחמישים שנות אינקוויזיציה. לא הועילו הגירושים מאירופה, ואפילו לא שואת המאה העשרים. זו הוכיחה דווקא את שרידותו המופלאה של עם הבחירה, כאשר העולם הנוצרי האירופאי המצויד במיטב הטכנולוגיה הצבאית של אותם ימים, לא הצליח להכחיד עם קטן שהיה חמוש רק בספר הספרים ובמסורת בת אלפי שנים. עד היום לא נמצאו הוכחות לסיפור הצליבה של ישו ולאשמתם המפוקפקת של היהודים והרומאים במותו. לעומת זאת, ההיסטוריה האנושית מספקת עובדות לרוב המוכיחות את אכזריות הנצרות כלפי עמים ודתות. אך בעיקר עובדות מזעזעות המלמדות שלא היהודים הם שצלבו את ישו, אלא הנצרות היא שצלבה את העם היהודי.