מלחמת אחים

מתבונן אחורה אל 30 השנים שחלפו מאז רצח רבין ומותח קו ישיר ומפתיע בין האירוע המכונן ההוא לשבעה באוקטובר ולמלחמה בעזה. "בשני המקרים", הוא כותב, "התאפיינה התגובה הציבורית בסירוב עיקש להכיר במשמעות הפוליטית של האירועים, ובדרישה מאיימת לערטל אותם מכל הקשר פוליטי. המניעים האידיאולוגיים והתפיסה הפוליטית שהביאו לרצח ולטבח נעלמו תחת התביעה לאחדות והאיום המצמית במלחמת אחים".שרון מנתח את הדרך שבה שימשה תרמית האחדות להשתקת קולות ביקורתיים ולדה־פוליטיזציה של מחנה השמאל ומסביר כיצד הצליחה הנהגת הימין לחמוק בשני האירועים מאחריות ולהימנע מאובדן שלטון באמצעות "צו פיוס" ו"יחד ננצח". בעקביות ובבהירות מראה שרון כי הדרך לתיקונה של המערכת הפוליטית בישראל, כמו גם לשיקומה של החברה הישראלית, תלויה לא מעט ביכולת להשתחרר מאחיזת החנק של שיח האחדות.