הקול כתוב

"אבא, אני אהיה אבא?" שאל אותי יונתן, בני.רק היום, אני חוכך בדעתי מה היה עליי לענות ליוני, כששאלתו פילחה את ליבי בשנינות של חץ שנורה לעברי וננעץ בו עמוק. ואכן, כמו שאמר הרבי מנחם מנדל מקוצק: "אין דבר שלם יותר מלב שבור". נותרתי פצוע בשטח כשלזמן ולתקווה בעת שהמציאות התגלתה במלוא מערומיה, ניתנה הזדמנות למצוא תשובה. היום אני מבין את האמרה שלעיתים התשובה הטובה ביותר היא השתיקה. האם אני רוצה לא להיות סבא? ליבו של מי נשבר פה? אולי ליבם של שניים? האם יונתן, בשר מבשרי וחלק נכבד מחיי הפך עבורי לניסיון לאחות שברים?" וכך המשכתי וכתבתי שאלות רטוריות שחושפות אף יותר את עומק השבר שנוצר.בספר זה, מצאתי כר פורה לפריקת רגשות וחוויות מכול הסוגים, חשפתי על ידי כתיבת סיפורים קצרים, את מהלך חיי משפחתי בעיקר מאז שיונתן אובחן בגיל ארבע כאוטיסט בתפקוד נמוך ועד היום, בו אני עובד כתומך למידה בבית ספר לחינוך מיוחד. יונתן כמעט אינו מדבר או מבטא את עצמו בעל פה. אבל לא נתתי לאמירותיו הנדירות תרתי משמע, להתפוגג בחלל הריק. הציטוטים מפיו נשמרים כאוצר כמו גם המאורעות והתחושות שליוו אותי במקביל, הצחוק או הבכי שהובילו אותי לכתיבה של כל סיפור, והציורים והשירים שהעשירו את חיי ונכללו בספר, לימדו והגדילו אותי עשרות מונים. לא לחינם נאמר שהחיים הם בית הספר הטוב ביותר.כיום, כשיונתן במסגרת בית לחיים, אני מוצא את עצמי לקראת הוצאת ספר ביכורים שמעלה למודעות את חייהם של ילדים ובוגרים על הרצף האוטיסטי והוריהם. אם בסוף הקריאה עזרתי להורים ואולי גם לאנשי חינוך שקשורים כך או אחרת לתחום, הרי שתקוותי לשלוח את לחמי על פני המים כדי שבבוא היום אמצא אותו, תתגשם., מהווה מסמך חשוב לחברה, להבנת האחר, השונה, ונותן לקורא כלי משמעותי לפתח סובלנות לצורות ואופני תקשורת נוספים. "גרפולוגית, סופרת, משוררת ועיתונאית ישראלית. מכהנת כעת כיו"ר הוועדה לגרפולוגיה משפטית של האגודה לגרפולוגיה מדעית, חברה באגודת הסופרים העבריים ומכהנת כיו"ר ועדת האתיקה של האגודה.