מה שהיה ומה שחשבתי על זה

אהרון דה-לנגה נפצע מרסיס של פגז בהיותו חייל מילואים בלבנון, והוא בן 23. הפגז ההוא שיתק את גופו, ריתק אותו לכיסא גלגלים ושילח אותו להתמודד עם נכות קשה - התמודדות גופנית, אך גם ובעיקר, נפשית ואמונית. שנים אחרי הפציעה הוא כתב את "מה שהיה ומה שחשבתי על זה", ספר על הפציעה, השיתוק והשיקום, ובתוך הסיפור שזורות מחשבות ואסוציאציות שעלו בו. אהרון פורש לפנינו באומץ ובכנות את התהליך הכואב של המעבר החד מגוף בריא ומתפקד לשיתוק קשה, ומתאר לנו בסגנונו הייחודי, בהומור ובדמע, את החיים כנכה. מתוך ההקדמה: "...ומה קרה אחר כך? מה התרחש מרגע הפציעה והלאה? זה הסיפור. זה עיקר הסיפור! איך חיים עם זה? איך חיים את זה? איך סוחבים את משא הנכות הנורא הזה כל הזמן וממשיכים יום אחר יום עם הידיעה הברורה שהנכות נמצאת שם ותמיד תהיה שם, מעיקה וכואבת?"