הבניין שבו נולדה המדינה

בית המוסדות הלאומיים בירושלים היה ביתה של "הממשלה שבדרך" של "המדינה שבדרך" שביום שישי, ה' באייר תש"ח הייתה למדינת ישראל. כאן התקיימו כל הפגישות החשובות, נתקבלו החלטות היסטוריות ויצאו הנחיות לשלוחות השונות של הסוכנות היהודית, הוועד הלאומי, קרן קימת וקרן היסוד - בדבר הדרכים לקדם את הקמתה של מדינת ישראל, שהייתה בתחילה חלום בלבד ובתש"ח הפכה למציאות.פרקי הספר מספרים על הבית עוד בטרם נבנה: התחרות האדריכלית ב-1928, בחירת הצעתו של אדריכל לא ידוע בעת ההיא, יוחנן רטנר, שלבי הקמת הבית עד להשלמתו באמצע שנות השלושים; אירועים מיוחדים שהתחוללו בבית ובהם שביתת הרעב של מנהיגי היישוב ב-1946, לאות סולידריות עם אלף מעפילים ששבתו רעב בנמל לה-ספציה באיטליה; "כיבוש" הבית על ידי הבריטים ב"שבת השחורה"; הפיגוע במרץ 1948 - החדרת מכונית תופת ערבית לחצר בית המוסדות - ותוצאותיו הקשות, ועוד.לא רק הבית מילא תפקיד חשוב בדרך לעצמאות. גם הכיכר הגדולה לפניו תפקדה במשך שנים כ"כיכר הלאומית", ובה נערכו עצרות המוניות, הלוויות של אישים מרכזיים, טקסי חג הביכורים של ילדי ירושלים ואירועים כלל ארציים. זכורה מכול היא הפגנת השמחה שנמשכה עשרים שעות - מחצות ליל 30-29 בנובמבר 1947 ועד השעה שמונה בערב למוחרת היום - בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית. שמחה כזו - כך מעידים הוותיקים - לא ראתה ירושלים מעודה.בית המוסדות הלאומיים לא סיים את תפקידו בתש"ח, עם הקמת מדינת ישראל. לגופים היושבים בו נותרו משימות לא מעטות -  הן כאלה הנוגעות לנעשה בארץ והן למשימות הקשורות ליחסי המדינה ותושביה עם העולם היהודי. הבית, כבעבר, רוחש חיים ופעילות ועוד נכונו לו עלילות.