מקומי

"בית־הספר 'תל־חי' ניצב בהצטלבות הרחובות 'הגליל' ו'טרומפלדור' בנווה־שאנן. מה סמלי יותר מכתובת טעונה זאת בכדי להמחיש את הסביבה התרבותית בה גדלתי [...] פעמיים בשבוע היה לנו שיעור חקלאות, ובגינה שמאחורי המבנה גידלנו צנוניות, בצל ירוק וגזר. כשהיה מגיע חג הביכורים היינו צועדים בתהלוכה, יחד עם ילדי כל בתי־הספר של השכונה, סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים, מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים. בטנא שהכינה אמא מבעוד יום היינו שמים בגאווה 'מפרי עמלנו' ומגישים אותו לרַייפר – זקן נרגן מוותיקי השכונה – ששימש כנציג 'המוסדות המיישבים' בטקס [...] תרומתנו הצנועה ל'גאולת הארץ'.בית־ספר ממלכתי, סביבה עירונית מובהקת, אמצע שנות השישים של המאה העשרים – והלהט החקלאי־התיישבותי עודו במלוא עוזו. אנו, הילדים, רוכשים קרקעות כאילו מדינת ישראל לא הוקמה כבר לפני חמש־עשרה שנים. בצנוניותינו ובבצלינו נגאל את הארץ!"זוהי עדות דורית. סיפורם של בני דור המדינה, מהזן האשכנזי־חילוני־סוציאליסטי, שהתבגרו בשנים שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, וראו את הארץ שבה גדלו משתנה לנגד עיניהם ומחייבת אותם לשאול שאלות יסוד על זהותם היהודית והישראלית, ועל הערכים המכוננים של חייהם. (1956) חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד, מנהל "המדרשה באורנים", פעיל מרכזי בארץ בתחום הזהות היהודית לציבור החילוני בישראל וחוקר תקופת העלייה השנייה והשלישית והספרות החלוצית.מספריו: (1989), (1995), (2002), (2006).