שרקרק קשת בענן

פפואה ניו גיני שיושבת על מחצית מהאי השני בגודלו בעולם, מדינה טרופית בה גרים סך הכל כעשרה מיליון בני אדם, אך, הם דוברים כ- 830 שפות שונות (שפות ולא ניבים). כחלק מטבעת האש שמקיפה את האוקיינוס הפסיפיק, מקום בו ציפורי גן עדן אינדמיות מגיחות מהיער הסבוך, צלילות מהטובות בעולם היכן שהפסיפיק פוגש את האוקיינוס ההודי. רבים מהשבטים פגשו בתרבויות אחרות רק לפני פחות ממאה שנים ועד אז התנהלו ללא שימוש במתכת או גלגל.על רקע תפאורה יפה ודרמטית זו נכתב הספר . תוך מפגש דמיוני של הכותב עם אנתרופולוגים ידועי שם שחלקם אינם בחיים מזה זמן, נוצר דיאלוג אתנוגרפי, אוטוביוגרפי, ממוארי. מרגרט מיד, מלינובסקי, בייטסון, ניקולאי מיקלוחו מקלאי, מרלין סטרתרן, כל אלו ועוד מעניקים מבט פרשני מיוחד שמאפשר להתנתק מספר מסע קלאסי. העדר מימד זמן ליניארי והגשת הפרקים בסדר בו נכתבו ולא בהכרח בסדר רציונאלי 'קלאסי' מסייע בטשטוש גבולות ופרוקם.סוגיות חיים שונות נבחנות במבט רפלקסיבי אל מול תרבות המקום. התבוננות חשופה וחושפת של נושאים כגון: התבגרות, מוות, מיניות, הורות ועוד. לאור העובדה שהספר משקף 35 שנות הכרות הכותב עם המקום, נשען על חברויות אישיות עם אנשים שחלקם כבר לא בין החיים וחלקם צמחו להיות בוגרים מאז המפגש הראשון, הספר מאוד אינטימי.למרות היות המדינה מהצבעוניות בעולם, תמה של דיכוטומיה של שחור לבן מלווה את הכתוב, שחור לבן שמתערבב במגוון צבעים רחב.