שפה שסועה

במרכזו של עומד החיפוש אחר הבית. הבית כמושג, הבית כמקום והבית שחלק בלתי נפרד מקיומו ואובדנו הוא השפה. זהו חיפוש הנע בין מולדת אחת, שלוש ארצות ובעיקר שני כפרים: האחד פלסטיני, הרותח בין ירושלים לרמאללה בתקופת האינתיפאדה הראשונה, והאחר צרפתי, הקופא על שמריו בין פריז לנוואר. זהו מסע אל האהבה האמיתית, הבוגרת והמפוכחת, אך מעל לכול, זהו חיפוש המסתיים בהבנה מפתיעה, סופית ומטלטלת עבור זוג גיבוריו."וגם מכאן כבר לא רצה לזוז. ואולי זה סתם משהו "בכללי" או "בקטנה", כי אחרי יומיים של שק"ש, מנות קרב וחוראניות הרגיש שנולד כאן, והכאן הזה היה יכול להיות בכל חור. היאחזות זנוחה בצפון הבקעה שנואשה מלצמוח לקיבוץ של ממש, מוצב מחפורת-מחילה על שפת אחד ממצוקי הרוקד או ארג החול האינסופי בצאלים. ואפילו קונסטרוקציית פלדת-פח נטושה, כאן, בפאתי דולב. כי אחרי שבועיים כל אלה הופכים לסוג של בית. בית שהוא לא פחות בית מהכוך הזה, עם המרפסת הסגורה (שיותר גדולה מהכוך עצמו) בדירה עם שתי שותפות קריזיונריות בבן יהודה פינת שמואל הנגיד, או מיטת קומותיים במעונות האלף-הכלב בגבעת רם."והוא נזכר שאז, כשעזבו, הוא השתעשע בינו לבין עצמו בהגיג שפעם נראה לו ילדותי-רוסי ועכשיו הולך ומתגבר-מתבגר עם הצרפתייה הירושלמית הזאת, שכמו שלמשפחות יש בתים, כך גם לבתים יש משפחות. ושאי-אפשר לדעת מה טראומתי יותר ולמי: למשפחה שעוזבת את ביתה או לבית שנעזב על ידי משפחתו. ושהבית הזה, שלוכד אותם בתוכו ברגע זה, ניצב אולי עוד לפני הטראומה האמיתית.לוקח אותנו אל מסע בין שפת-אם לשפת אם-חורגת, ובעיקר אל מסע המנסה לחבר בין שלושה עולמות שנראה כי לא יתחברו לעולם. כמו בספרו הקודם המינגווי וגשם הציפורים המתות שב זיידמן ומלהטט בעט מושחז בין שתי שפותיו-אהובותיו ומעשיר את העברית הישראלית בדימויים השאובים מהוויות שונות בתכלית, המתחברות רק ב"שפתו השסועה" של המחבר עצמו.בוריס זיידמן (נולד בקישיניב, בריה"מ לשעבר ועלה ארצה ב-1975), בוגר בצלאל, מנחה סדנאות לכתיבה יוצרת האדם הכותב בגוש שגב (משגב) שבגליל, ומרצה לתקשורת, עיצוב גרפי וקופירייטינג במסגרות אקדמיות שונות. ספרו הראשון, הרומן עטור הפרסים המינגווי וגשם הציפורים המתות ראה אור בהוצאת עם עובד (2007), תורגם לצרפתית, לגרמנית ולאיטלקית וזכה בפרס אקו"ם ובפרס ויצ"ו איטליה והיה בין 5 המועמדים הסופיים לפרס ספיר 2008. שפה שסועה הוא הרומן השני שלו.